מהי ענווה תרבותית?
ענווה תרבותית מוגדרת כיכולת ונכונות לבחון ולהבין את השפעתם של הערכים התרבותיים שלנו על "קריאת המפה" ועל הקשרים שלנו, תוך שמירה על פרספקטיבה המכוונת לאחר, מתוך כבוד ופתיחות (Hook et al, 2017).
מדובר במחויבות ארוכה לבחינה עצמית והערכה מחודשת של עצמנו, ונכונות להישאר פתוחים לקליטת מידע חדש אודות עצמנו ואודת אחרים. זה מסע של למידה מתמדת (lifelong journey), תהליך שעולם לא מסתיים.
הידע שלנו לגבי תרבותו של האחר מוגבל (Hook et al. 2013). הבנה זו מחייבת אותנו:
- להכיר בנטייה שלנו לראות את האמונות, הערכים ותפיסת העולם שלנו כ"נכונים" ואף נעלים מאלה של אחרים.
- לזהות "קצרים" בתקשורת ולקלוט מאחר/ים ביטויים (ישירים או עקיפים) בנוסח "אתה לא מבין".
- נכונות לשאת אי ידיעה.
אי ידיעה אין משמעה להיות בורים או אבודים, כי אם להיות פתוחים לאחר (Watson, Raju & Soklaridis, 2017). כפי שנאמר : True humility is staying teachable regardless how much you know. בפועל, המשמעות היא להניח בצד את הגאווה וההגנתיות שלנו כדי להקשיב באמת למה שיש לאחרים לומר.
לענווה תרבותית יש היבטים תוך-אישיים ובין-אישיים. ברמה התוך-אישית, ענווה תרבותית כוללת נכונות ופתיחות לחשוב על עצמנו כנתונים להשפעות חברתיות ותרבותיות. ברמה הבין-אישית, ענווה תרבותית כוללת פתיחות וחתירה מתמדת ללמוד ולהבין היבטים פחות מוכרים הנוגעים לזהות החברתית-תרבותית של האחר (הוק ואחרים, 2013).
גישה זו מחייבת מאיתנו להישמר מפני יצירת הנחות יסוד אוטומטיות ולהיזהר מ"מילוי סדקים" בהתיימרות להבין את האחר.
ענווה תרבותית במרחב הטיפולי
בפסיכותרפיה, עמדה של ענווה תרבותית ממקמת את המטופל כמומחה לעצמו.
המטופל מנקודת מבט זו הוא בעל הכישורים הייחודיים ללמד את המטפל על הרב-תרבותיות שלו, ועל השפעת הסוגיות הנוגעות לזהות על המצוקה שמביאה אותו לטיפול ועל התפיסות שלו לגבי טיפול.
כמטפלים עלינו לפתוח את עצמנו לסיפורים השונים שיש לאחרים, ולאפשר להם לספר את סיפורם בקולם שלהם ובדרך המתאימה להם (לירי, 2014, עמ' 253). כאשר בוחנים את החשיבה הפסיכואנליטית העכשווית, נראה כי ענווה תרבותית עולה בקנה אחד עם המושג של הכנסת אורחים במרחב הטיפולי.
ההבדל בין ענווה תרבותית לכשירות תרבותית
המודל של ענווה תרבותית במרחב הטיפול שונה ממודלים נפוצים של כשירות תרבותית במיקוד על ה"כאן ועכשיו" בקשר הטיפולי, ובדגש המושם על הרפלקטיביות ופתיחות של המטפל ללמוד מן המטופל, בשונה מהגישות המדגישות את החשיבות של רכישת "ידע" על התרבות של המטופל. המסר הבסיסי – .“…Teach me about you…”.
הענווה התרבותית היא אחד משלושת המרכיבים Multicultural Orientation, בנוסף למידת הנינוחות במפגש הרב תרבותי (Cultural Comfort) ופתיחות לזיהוי הזדמנויות ללמידה וחקירה של סוגיות הנוגעות לתרבות (Cultural Oppurtunities) ( Hook et al, 2017; Owen et al., 2016).
דינמיקות של כוח וצדק חברתי
הטיפול אינו מתקיים בחלל ריק; המטופלים מגיעים מקבוצות חברתיות שונות – חלקן פריבילגיות וחלקן מוחלשות או מודרות. ההתמקמות שלנו משקפת קודים תרבותיים, אירועים סביבתיים ודינמיקות של כוח. התעלמות מהבדלי כוחות בחדר הטיפולים עלולה לשחזר דפוסים של אפליה ודיכוי ולפגוע באמון.
על המטפל לפעול בגמישות ליצירת מרחב בטוח ומכיל, תוך שאלה מתמדת: "מה פירוש לחיות את חייו של האחר, שבנסיבות אחרות יכול היה להיות אני?"
ענווה תרבותית ותרומתה לאמון
ענווה תרבותית משתקפת גם בגישה של דונה אורנג' למפגש עם הזר הסובל, ולפיתוח של שיח של אמון (בשונה משיח של חשד). גישה זו עולה גם בקנה אחד עם משנתו של הפילוסוף הצרפתי עמנואל לוינס:
במפגש עם האחר, אל לנו לנסות להשתמש באמפתיה ובהבנה כדי להפוך את האחר לקרוב ומוכר, כי אז אנחנו מבטלים את אחרותו (לוינס, 1995).
היחס אל האחרות דומה ליחס אל סוד. עלינו לקבל את האחר בכבוד כמשהו שחומק תדיר – וזוהי, לפי לוינס, הגדרתה של אהבה.
המחקר מלמד שענווה תרבותית תורמת להפחתת מיקרו-אגרסיות המזינות חשדנות, ומגבירה את האמון בברית הטיפולית, כפי שנחקר בעבודה עם אוכלוסיות להט"ב (Kangos & Pieters, 2021; Fischer et al., 2025).
כיצד מפתחים ענווה תרבותית
סקרנות והכנסת אורחים: לשאול במקום להניח. למשל: "האם זה משהו שהיית מרגיש בנוח לדבר עליו?".
זיהוי שטחים עיוורים: הספר של Hook et al. (2017) בהוצאת ה-APA מדגים כיצד זיהוי כשלים אמפתיים בזמן אמת מאפשר איחוי קרעים בברית.
שאלות מנחות:
- מה הייחוד של האדם מולי?
- אילו היבטים של הרקע התרבותי חשובים לו?
- איך ההקשר התרבותי שלו – ושלי – משפיע על האינטראקציה שלנו עכשיו?
גם כמדריכים חשוב שנשאל את עצמנו – איך התרבות שלי מעצבת את הדרך בה אני רואה את הטיפול של המודרך שלי?
כשהמטפל "לא מבין": איך הופכים פער תרבותי למנוף טיפולי?
ענווה תרבותית היא לא "הימנעות מטעויות", אלא היכולת להשתמש בטעות כמנוף לצמיחה בקשר.
חשיבות הנושא קיבלה הכרה רשמית עם פרסום ספרם של הוק ועמיתיו (Hook et al., 2017) בהוצאת האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי (APA). ספר זה מדגים כיצד מטפלים יכולים לזהות כשלים אמפתיים הנובעים מ"שטחים עיוורים" בשדה הראייה, שנוצרו עקב פערים תרבותיים. הזיהוי בזמן אמת מאפשר למטפל לפעול לאיחוי קרעים בברית הטיפולית ולהתקדם בעבודה המשותפת, גם כאשר המטפל חווה רתיעה קשה מתפיסות העולם של המטופל.
ברמה המעשית, מחברי הספר מציעים לנו לשאול את עצמנו שאלות כגון: מהו הייחוד של האדם מולי? אילו היבטים של הרקע התרבותי חשובים לו או לה? כיצד זה משפיע על הסיבות שהובילו לפנייה לטיפול? איך ההקשר התרבותי יכול לשמש עבור המטופל מקור לחוסן? וכיצד עשוי הרקע התרבותי של המטופל – ושלי – להשפיע על האינטראקציה בינינו ו על היכולת שלנו ליצור קשר ולעבוד יחד? (Hook et al., 2017).
שאלות לרפלקציה
חשבו על המסרים שנחשפתם אליהם בסביבה בה גדלתם וכיום, לגבי מגדר, זהות מגדרית, גזע, אתניות, נטייה מינית, מעמד או כל מאפיין אחר של זהות.
-
- איך הועברו מסרים אלה? (דרך מקורות הכוללים ספרים, סרטים, מדיה, משפחה, חברים, מוסדות- בתי ספר, עבודה-כלל החוויות האישיות שלנו והסיפורים ששמענו ישירות ובעקיפין).
- מה היה הטון הרגשי בו הועברו מסרים אלה?; מהן התגובות הפיסיות, מנטליות או רגשיות המתלוות למסרים אלה? איך הן "מאוחסנים" בגוף עכשיו?
- איך השפיעו המסרים האלו על מערכת היחסים שיש לנו או שהיו לנו עם עצמנו ועם אנשים אחרים?; באילו מצבים אנחנו מרגישים נוח לדבר על נושאים קונפליקטואלים, ומתי לא?
בהקשר הטיפולי, רפלקציה זו מאפשרת לנו להבין כיצד המסרים הללו משפיעים על מערכת היחסים הטיפולית, עוזרת להפחית מיקרו-אגרסיות ומסייעת לפעול לאיחוי קרעים בברית (Freetly Porter & Owen, 2024).
כדי לפתח ענווה תרבותית, עלינו ללמוד לראות את עצמנו לא כ"סטנדרט" או כמרכז, אלא כאחת מצורות רבות של חיים אנושיים שכולן ראויות לכבוד. הענווה מאפשרת לנו לבחון בביקורתיות את המסורות ה"רגילות" שלנו ולראות את מגבלותיהן לצד מעלותיהן.
לשחרר את ה"קול היודע"
כדי לחיות יחד בעולם שיש בה שונות, עלינו לטפח את היכולת שלנו לגייס את הדמיון שלנו על מנת ל"טייל" בעולמם של אחרים, תוך ענווה להודות שאיננו יודעים את כל מה שיש לדעת. היכולת לדמיין את חיי האחר, לטפח כבוד פעיל והקשבה. אלו אבני יסוד של ענווה תרבותית: הכרה במוגבלות נקודת המבט שלנו, פתיחות ללמידה, יחס לא היררכי לאחר, ודיאלוג אמפתי.
מיומנויות אלה קריטיות גם במרחב הטיפול במציאות מורכבת רב תרבותית שיש בה קיטוב חברתי ופוליטי. היכולת להתמקם בעמדה של אי-ידיעה, לשחרר את הצורך בשליטה ובוודאות, ולאפשר למטופל להוביל בדרכו שלו, מאפשרת למטפל סקרנות אמפתית אותנטית המעשירה את המרחב הטיפולי ומעמיקה את הקשר הטיפולי. המחקר מאשש כי תפיסת המטפל כנוקט גישה של ענווה תרבותית תורמת באופן משמעותי לברית הטיפולית (Orlowski et al, 2024).
ככל שאנו מסכימים ״ללכת״ עם המטופל גם כאשר לא ברור לנו לאן השיחה מובילה, מתוך אמונה שהדברים יתבהרו בבוא העת ובלי לצפות לתוצאות בטווח המיידי, נוכל להעניק מרחב פתוח יותר למטופל לחוות בטחון המאפשר אקספלורציה וגילוי מחוזות חדשים ולא נודעים בנופי הנפש. הענווה התרבותית חשובה גם בתהליכי הכשרה והדרכה (Hook et al, 2016).
הנכונות להיות ב"אי ידיעה" מחייבת אותנו לזהות את הקולות ה"יודעים" היכולים להפריע לאי ידיעה. ככל שאנו מכירים יותר בנקודות העיוורון שלנו בזמן אמת, אנחנו מאפשרים יותר למטופלים להשמיע את קולם האותנטי. אנו לא רק מאפשרים להם להתחבר לעצמם, אלא גם מרחיבים את גבולות התודעה והחוויה שלנו עצמנו,. בכך, הענווה התרבותית הופכת למסע משותף של גילוי והתפתחות, המעשיר הן את המטפל והן את המטופל.
מקורות
לוינס, ע. (1995). האחריות כלפי האחר. אתיקה והאינסופי: שיחות עם פיליפ נמו (מהדורה ראשונה 1995). (עמודים 72 – 77). ירושלים: מאגנס.
לוינס, ע. (2004). המשמעות והמובן. הומניזם של האדם האחר (מהדורה ראשונה 2004). (עמודים 35 – 85). ירושלים: מוסד ביאליק
Davis, D. E., DeBlaere, C., Brubaker, K., Owen, J., Jordan, T. A., Hook, J. N., & Van Tongeren, D. R. (2016). Microaggressions and perceptions of cultural humility in counseling. Journal of Counseling & Development, 94(4), 483-493
Drinane, J. M., Owen, J., Hook, J. N., Davis, D. E., & Worthington, E. L., Jr. (2017). Microaggressions and cultural humility in psychotherapy. In E. L. Worthington, Jr., D. E. Davis, & J. N. Hook (Eds.), Handbook of humility: Theory, research, and applications (pp. 316–328). Routledge/Taylor & Francis Group.
Hook, J. N., Davis, D. E., Owen, J., Worthington, E. L., Jr., & Utsey, S. O. (2013). Cultural humility: Measuring openness to culturally diverse clients. Journal of Counseling Psychology, 60(3), 353–366.
Hook, J. N., Davis, D., Owen, J., & DeBlaere, C. (2017). Cultural humility: Engaging diverse identities in therapy. American Psychological Association
Hook, J. N., Farrell, J. E., Davis, D. E., DeBlaere, C., Van Tongeren, D. R., & Utsey, S. O. (2016). Cultural humility and racial microaggressions in counseling. Journal of Counseling Psychology, 63(3), 269–277.
Hook, J. N., Watkins, C. E., Davis, D. E., Owen, J., Van Tongeren, D. R., & Ramos, M. J. (2016). Cultural humility in psychotherapy supervision. American Journal of Psychotherapy, 70(2), 149–166.
Fischer, O., Cox, D. W., Kassan, A., & Tomfohr-Madsen, L. M. (2025). Cultural humility, knowledge, and identity salience when working with sexual and gender minority clients. Psychology of Sexual Orientation and Gender Diversity. Advance online publication
Kangos, K. A., & Pieterse, A. L. (2021). Examining how lesbian, gay, and bisexual Christian clients’ perceptions of therapists’ cultural humility contribute to psychotherapy outcomes. Psychotherapy, 58(2), 254–262
Konidaris M, & Petrakis M. Cultural Humility Training in Mental Health Service Provision: A Scoping Review of the Foundational and Conceptual Literature. Healthcare (Basel). 2025 Jun 4;13(11):1342
Freetly Porter, E., & Owen, J. (2024). Therapists’ responses to cultural ruptures: A pilot study of external ratings of multicultural orientation.Journal of Psychotherapy Integration, 34(4), 530–543
Foronda, C., Baptiste, D.-L., Reinholdt, M. M., & Ousman, K. (2016). Cultural humility: A concept analysis. Journal of Transcultural Nursing, 27(3), 210–217.
Mosher, D. K., Hook, J. N., Captari, L. E., Davis, D. E., DeBlaere, C., & Owen, J. (2017). Cultural humility: A therapeutic framework for engaging diverse clients. Practice Innovations, 2(4), 221–233.
Orlowski, E. W., Moeyaert, M., Monley, C., & Redden, C. (2024). The effects of cultural humility on therapeutic alliance and psychotherapy outcomes: A systematic review and meta‐analysis. Counselling & Psychotherapy Research. Advance online publication
Owen, J., Tao, K., Leach, M. M., & Rodolfa, E. (2011). Clients’ perceptions of their psychotherapists’ multicultural orientation. Psychotherapy, 48(3), 274–282
Owen, J., Tao, K. W., Drinane, J. M., Hook, J., Davis, D. E., & Kune, N. F. (2016). Client perceptions of therapists’ multicultural orientation: Cultural (missed) opportunities and cultural humility. Professional Psychology: Research and Practice, 47(1), 30–37.
Patallo, B. J. (2019). The multicultural guidelines in practice: Cultural humility in clinical training and supervision. Training and Education in Professional Psychology, 13(3), 227–232.
Sue, D. W. (2012). Multicultural social work practice (2nd ed.). Wiley.
Sue, D. W., & Sue, D. (2019). Counseling the culturally diverse: Theory and practice (8th ed.). Wiley
Watson, P., Raju, P., & Soklaridis, S. (2017). Teaching not-knowing: Strategies for cultural competence in psychotherapy supervision. Academic Psychiatry, 41(1), 55–61.
Zhang, H., Watkins, C. E., Jr., Hook, J. N., Hodge, A. S., Davis, C. W., Norton, J., Wilcox, M. M., Davis, D. E., DeBlaere, C., & Owen, J. (2022). Cultural humility in psychotherapy and clinical supervision: A research review. Counselling & Psychotherapy Research, 22(3), 548–557
Tseng, W.-S., & Streltzer, J. (Eds.). (2008). Culture and psychotherapy: A guide to clinical practice (2nd ed.). American Psychiatric Publishing
