וירג'יניה סאטיר ניסחה חמש חירויות בסיסיות, הנפתחות ונסגרות בתוך מערכת היחסים בין האדם לאחרים, ובינו לבין עצמו. הן אינן "מיומנויות" שיש לרכוש אחת ולתמיד, אלא מרחב שניתן לשוב ולכונן, לאבד ולפתוח מחדש.
1. החירות לראות ולשמוע את מה שקיים כאן ועכשיו ולא רק את מה שהיה, מה שיהיה, או מה "אמור" להיות.
זוהי הזמנה למפגש עם המציאות כפי שהיא, גם כאשר היא מורכבת. עבור רבים, התקרבות כזו דורשת ויסות הדרגתי, למשל, כשמתגלה קושי בקשר קרוב, או כשעולה תחושת בדידות או מועקה בלתי מוסברת בתוך שגרה שנראית "בסדר" כלפי חוץ. להיות נוכח עם מה שיש – זה לכשעצמו לא פשוט.
2. החירות לומר את מה שאדם חושב ומרגיש במקום את מה שמצופה או "נכון" לומר.
אותנטיות אינה רק ביטוי חופשי. היא תהליך של זיהוי עדין של הקול הפנימי בתוך רעשי הרקע של ציפיות והפנמות של קולות שונים, חלקם ביקורתיים, ב"פרלמנט הנפש". לעיתים, הפחד מפגיעה בקשר או מדחייה מצמצם את החירות הזו, ואנשים מוצאים עצמם שותקים דווקא ברגעים החשובים ביותר.
החירות לומר את אשר על ליבנו במקום את מה שמצופה מאיתנו, מתחילה לעיתים במשפט קטן כמו 'קשה לי עכשיו".
3. החירות להרגיש את מה שמרגישים גם כאשר הרגש אינו נוח או "לא מתאים".
רגשות הם מערכות מידע חיוניות. הימנעות רגשית אמנם מגינה בטווח הקצר, אך עלולה להוביל לנוקשות או לניתוק. עבור רבים, זהו מאבק יומיומי – להרגיש מבלי להיות מוצפים, ולהישאר מחוברים מבלי לאטום את עצמנו.
4. החירות לבקש את מה שצריכים ולא להישאר בהמתנה פסיבית לאישור או לזיהוי של האחר.
ביטוי צרכים הוא ציר מרכזי ביחסים. עבור רבים הוא כרוך בחשיפה, פגיעוּת ולעיתים אכזבה. למשל, לבקש קרבה, עזרה או פשוט אוזן קשבת – ולהיתקל בתגובה שלא קיווינו לה – זוהי לכשעצמה חוויה מלמדת. פיתוח יכולת זו הוא תהליך, לא אירוע חד פעמי.
5. החירות לקחת סיכונים בשם עצמנו ולנוע מעבר לאזורי הביטחון המוכרים.
צמיחה כרוכה בהסכמה לשאת אי-ודאות. לקיחת סיכונים אינה פעולה דרמטית בהכרח, אלא צעד עדין של שינוי דפוס מוכר – כמו לצאת מאזור הנוחות (Comfort Zone), לנסות תגובה אחרת, או להישאר נוכחים במקום שבו נהגנו לסגת. גם כישלון, בהקשר זה, יכול להפוך ממשבר להזדמנות ללמידה ולהרחבת היכולת לנוע בתוך אי-וודאות.
בין רעיון לחוויה: על הקושי ליישם
דבר אחד שכדאי לשים לב אליו: כל חירות מנוסחת כתנועה בין שני קטבים – לא כ"כן" או "לא", אלא כ"מכאן לשם". לראות את מה שקיים במקום מה שאמור להיות. לומר את האמת שלנו במקום מה שמצופה. המבנה הזה עצמו מכיל חמלה, ומניח שאנחנו נעים בין הקטבים.
החירויות הללו נחוות לעיתים כרצויות ומאיימות – בה בעת. יש ימים שבהם משהו נפתח, ולצידם ימים שבהם נדמה ששוב חוזרים לאותו מקום מוכר. גם תנועה זו היא חלק מהתהליך.
יישום במרחב הטיפולי: העבודה הטיפולית מאפשרת להרחיב בהדרגה את "חלון הסיבולת" ואת טווח הביטוי, תוך שמירה על תחושת ביטחון. בגישה זו, המטפל אינו רק מקשיב – הוא שותף פעיל ביצירת תנאים לשינוי. הובלה זו אינה "דוחפת" או "מושכת" אלא מזמינה ומלווה ממרחק מתאים. לא קרוב מדי ולא רחוק מדי.
רגעים של מפגש חי ועמוק, מהסוג שמרטין בובר כינה "אני-אתה", שבהם אדם מרגיש שנראה באמת – עשויים להיות קצרים וברי חלוף, ובכל זאת הם פותחים מרחב המאפשר תנועה פתוחה וחופשית יותר של הנפש.
יישום בתנאי קיצון של הגבלת חירויות: חמש החירויות הללו מקבלות משמעות עמוקה במיוחד בתנאי קיצון, כפי שהן משתקפות ביומניה של אתי הילסום. בהולנד הכבושה, במלחמת העולם ה-2, אתי הילסום עמדה על החירות שלה להחליט לאן להפנות את מבטה. היא בחרה להישיר את מבטה אל המציאות, אל השמים שבחוץ ואל השמים שבתוכה, להרגיש את כאבה ואת יופיו של העולם בעת ובעונה אחת, ולבטא את האמת שלה בדרכה שלה. תוכלו לקרוא במאמר: בין פסח ליום השואה: השמיים שבתוכי – בעקבות אתי הילסום. המרחב הפנימי שאנחנו חייבים לשמור עליו "בגלל המצב" ולא רק "למרות המצב".
יישום בחיי היום-יום:
איזו מהן מרגישה לכם הכי מאתגרת כרגע?
- החירות לראות את מה שקיים – לא רק את מה שאמור להיות
- החירות לומר את מה שאתם באמת חושבים ומרגישים – לא רק את מה שמצופה
- החירות להרגיש – גם כשהרגש אינו נוח או "לא בזמן"
- החירות לבקש את מה שצריכים – בלי להמתין שמישהו יזהה לבד
- החירות להעז – לנוע צעד אחד מעבר לדפוס המוכר
אין תשובה נכונה. יש רק זו שלכם, עכשיו.
ואפשר פשוט לשהות לרגע עם השאלה:
מה מבקש היום לנוע בתוכי?
גם אם התשובה אינה מגיעה מיד, או חוזרת ומשתנה, יש ערך בעצם ההסכמה להישאר עם השאלה.
מקורות
על מנת ללמוד עוד על היישום של הגישה במרחב הטיפול, מומלץ בחום להיעזר בספר של טלי אהרוני – מהישרדות לאנרגיית חיים – המודל של וירג'יניה סאטיר בפנים חדשות:
אהרני, ט. (2018). מהישרדות לאנרגיית חיים: המודל של וירג'יניה סאטיר בפנים חדשות
קריאה מורחבת:
Banmen, J. (Ed.). (2006). Application of the Satir Growth Model. Avanta, The Virginia Satir Network
Pelak, D. J. (2016). A recursive frame analysis of Virginia Satir through the biopsychosocial lens. The Qualitative Report, 21(6), 996–1015.
Satir, V., Banmen, J., Gerber, J., & Gomori, M. (1991). The satir model: Family therapy and beyond. Palo Alto, CA: Science and Behavior Books.
Satir, V. (1972). Peoplemaking. Palo Alto, CA: Science and Behavior Books.
