Waitpower: המרכיב השלישי של התקווה והשפעתו על חוסן נפשי

הכוח השקט: למה "כוח ההמתנה" הוא המפתח לחוסן נפשי?

בעולם המודרני, המיידיות (Instant) היא שם המשחק. תוך שניות אנחנו שולחים הודעה לקצה העולם, מזמינים אוכל או מדלגים בין משימות. הזמן שבין שאלה לתשובה, בין רצון למימוש – הולך ומתקצר.

אבל מה קורה כשהחיים מזמנים לנו מצבים שאי אפשר לפתור או לזרז? כשאנו פוגשים קושי שאין לו פתרון מהיר, או כזה שאין לו פתרון כלל? כאן נכנס לתמונה מושג מרתק שמשנה את הדרך שבה אנו תופסים תקווה: Waitpower Hope.

שלושת המרכיבים של התקווה

פרופ' אוורט וורת'ינגטון (2003) גילה ש"תקווה שמחזיקה מעמד" (Preserving Hope) – כזו ששורדת לאורך זמן – בנויה משלושה עמודי תווך:

  • Willpower (כוח רצון): הכוח הפנימי לחולל שינוי.
  • Waypower (כוח הדרך): היכולת למצוא אסטרטגיות ומסלולים לקידום המטרות.
  • Waitpower (כוח ההמתנה): היכולת לשהות, להיות נוכח ולהמתין גם כשיש חוויה של מבוי סתום וחוסר אונים.

בעוד ששני המרכיבים הראשונים מוכרים לנו היטב ממערכת החינוך ומשוק העבודה, המרכיב השלישי – Waitpower – הוא לרוב החולייה החסרה. ככל שאנו מתבגרים ופוגשים אתגרים מורכבים כמו מחלות כרוניות או אובדן, כוח ההמתנה הופך להיות קריטי יותר לחוסן הנפשי.

איך לשמור על תקווה כשאין פתרון נראה לעין?

רבים טועים לחשוב ש-Waitpower היא פסיביות או ויתור. להיפך. זוהי יכולת אקטיבית מאוד:

  • לשבת עם המצוקה: מבלי לנסות "לתקן" אותה מיד.
  • לחיות שאלה פתוחה: מבלי לכפות עליה תשובה בטרם עת.
  • אומץ של חולין: כפי שכינתה זאת לאה גולדברג – הגבורה שבשגרה, ביכולת להמשיך לחיות חיים מלאים בתוך אי-הוודאות.

"ככל שנוכל להיות לגמרי עכשיו, כך נבין שאנחנו ניצבים במרכזו של מעגל מקודש. בין אם אנחנו מצחצחים שיניים ובין אם אנחנו יושבים ליד מישהו שאוהבים." (פמה צ'ודרון)

מה אומר המחקר?

מחקרים (Cohen, 2005; Webster & Ma, 2013) מראים שבבגרות מתפתחת יכולת של "הווה מתרחב" – מיקוד ברגע הנוכחי מבלי להיאחז בחרטות העבר או בחרדות העתיד (Vowinckel et al., 2017).

קיים קשר ישיר בין Grit (עקשות פסיכולוגית) – מושג אותו חקרו Rhodes & Giovannetti (2022) – לבין Waitpower. שניהם מאפשרים לנו לווסת רגשות על ידי העברת משקל הכובד מהתוצאה הסופית אל עבר בניית רציפות ומשמעות כאן ועכשיו. ניצה אייל מכנה זאת "חבירה למעגל הגדול של הזמן" – היכולת להתחבר למשהו רחב יותר מה"אני" ההישגי והזמני.

כוח ההמתנה וחמלה-עצמית

הרצון שהדברים יהיו שונים מכפי שהם או יישארו קבועים הוא טבעי לחלוטין. אך ההיאחזות בדברים שכבר אינם קיימים או בניסיון לכפות תשובות על עתיד לא ידוע – יוצרת תסכול, דריכות וכעס מיותרים. ככל שאנחנו מתנגדים לעובדה שזה מה שקורה עכשיו, אנחנו סובלים יותר (נף, בספרה חמלה עצמית: העוצמה בלהיות טובים לעצמנו).

במרחב הטיפולי ובחיים עצמם, כוח ההמתנה בא לידי ביטוי ביכולת "לשבת עם המצוקה", להחזיק את הכאב ואת השאלה הפתוחה מתוך מגע של רוך ודקות, מבלי למהר לתקן או להבטיח הבטחות שווא. זוהי הוויה שיש בה אומץ להסתכן באימת הלא-ידוע, ולייצר כך מתוך תוהו ובוהו של אי-ודאות "איים של יציבות פנימית". העמידה האיתנה הזו מאפשרת תנועה עדינה, רגעית כמעט – מכאב בלתי-ניתן-לחשיבה לכאב אפשרי ונסבל.

איך מתרגלים Waitpower ביום-יום?

הבשורה הטובה היא שזהו שריר שניתן לאמן. הנה כמה דרכים פשוטות להתחיל:

  • עצירה לפני הדחף לפעול: לפני שאתם פותחים את הטלפון מתוך אי-נחת, עצרו ל-30 שניות. שאלו: "מה אני מרגיש עכשיו בגוף?"
  • נוכחות במקום פתרון: כשחבר עובר קושי, נסו לוותר על הדחף לתת עצה. לעיתים הנוכחות השקטה המשדרת "אני כאן איתך" חזקה מכל פתרון.
  • שלוש נשימות מודעות: ברגע של הצפה, נשמו שלוש נשימות איטיות. לא כדי להרגיע את החרדה, אלא כדי לחזור אל הקיים.

Pause : תרגלו את הרווח שבין גירוי לתגובה. הרווח הזה הוא המקום שבו שוכנת הרווחה הנפשית שלנו.

רווח > רווחה

סיכום: המתנה שבהמתנה

לימדו אותנו שתקווה היא מנוע שדוחף קדימה. מחקרו של וורת'ינגטון מזכיר לנו שיש לה גם פנים שקטות יותר. זו לא תקווה שמחכה לנס שיקרה בעתיד, אלא תקווה שמתבטאת ביכולת לשבת עם מצוקה לשמור על נוכחות חיה ברגע זה ממש – בנשימה, בהקשבה, בשיחה ובנוכחות החיה.

יש מתנה בהמתנה. 'כוח ההמתנה' הוא המפתח לחוסן נפשי. קשה לרובנו לחכות, לשהות באי וודאות אך אפשר לפתח את ה-Waitpower ולתרגל בחיי היום-יום את היכולת לשהות בכאן ועכשיו, גם מתוך קוצר הרוח של הלב.

מקורות

אייל, נ. (1995). הזמן האמיתי: החוויה האישית של הזמן. מודן הוצאה לאור.

בר-טור, ל' (2019). האתגר שבהזדקנות: בריאות נפשית הערכה וטיפול. אשל-ג'וינט.

בר-טור, ל' (2025). ביתי אינו מבצרי אך לעולם יישאר ביתי: הזדקנות בצל טבח ומלחמה. בתוך ב' שלגי וש' זיו-ביימן (עורכים), מבין השברים: טראומה, התמודדות ותקווה (עמ' 109-129). פסיכה.

שלו, כ. (2019). בזכות ההזדקנות. פרדס הוצאה לאור.

Allen J.G. (2011). Preserving hope. Bull Menninger Clin, 75(2), 185-204.

Cohen, G. D. (2005). The mature mind: The positive power of the aging brain. Basic Books.

Depp, C. A., & Jeste, D. V. (Eds.). (2010). Successful cognitive and emotional aging. American Psychiatric Publishing.

Long, K. N. G., et al. (2020). The role of hope in subsequent health and well-being for older adults. Global Epidemiology, 2, 100018.

Rhodes, E., & Giovannetti, T. (2022). Grit and successful aging in older adults. Aging & Mental Health, 26(6), 1253–1260.

Webster, J. D., & Ma, X. (2013). A balanced time perspective in adulthood. Canadian Journal on Aging, 32(4), 433–442.

Worthington, E. L., Jr. (2003). Hope-focused marriage. Journal of Psychology and Theology, 31(3), 231–239.

Vowinckel, J. C., et al. (2017). Flourishing in the now. Time & Society, 26(2), 203–226.