ממפגש עם ה"זר" שבפנים לרקימת נרטיב חדש: מחשבות על מטרות הטיפול בעקבות פרופ' אלי רוזנהיים

מדוע בחרתי להביא בפניכם דווקא את עיקרי דבריו של רוזנהיים על מטרות הטיפול?
כמדריכה של מטפלים בשלבים שונים בהכשרתם, אני פוגשת לעיתים קרובות את החרדה מפני ה"חשיכה" שבחדר – הקושי לנווט כשאין "מפת דרכים" ברורה. רוזנהיים מציע לנו מפה שהיא גם מצפן רגשי וערכי. בקולו הנבון והאמפתי הוא מזכיר לנו שהטיפול אינו רק "תיקון סימפטומים", אלא הזמנה למפגש מחודש עם חלקים בעצמנו שהושמטו מהסיפור שלנו.  הבנה זו מאפשרת למטפלים לנוע בין התובנה לבין החוויה, ובין העבר לבין המפגש האנושי החי ב"כאן ועכשיו".

אדם נפגש עם עצמו: הטיפול כמרחב של "פגישת היכרות"

היעד הבסיסי של הטיפול הדינמי הוא לאפשר לאדם לפגוש את עצמו. מדובר בהזמנה למפגש עם אותם חלקים שהושתקו או הורחקו תחת מעטה של הגנות. המפגש עם המשאלות, הכאבים והזיכרונות אינו בהכרח קל, אך שם גם נולדת תובנה. התובנה במרחב הטיפולי אינה רק אינטלקטואלית; היא השער לשינוי.

בכדי לקדם את התובנה הזו, אנו שואלים בחדר:

• מה הוליד או העצים את המועקה דווקא עכשיו?
• אילו כוחות ומשאבים ניתן לרתום כדי לחולל שינוי?
• מהם הגורמים שמשמרים את הקושי?

בין תובנה לחוויה: הקשר הגורדי

רבים מאיתנו יודעים "בראש" למה אנחנו פועלים כפי שאנו פועלים, אך מתקשים להשתנות. רוזנהיים מדגיש כי המודעות לבדה אינה מספיקה. שינוי אמיתי דורש השתתפות פעילה בהתנסויות חדשות. הטיפול הוא שדה ניסויים בטוח שבו המטופל יכול להתנסות במגע אנושי אחר: קשר שבו עולמו הפנימי זוכה לתיקוף. קשר שבו שבו הוא זוכה לכבוד בלתי מסויג לבעלותו על עצמו. אוזנו של המטפל כרויה לשמוע ולהכיל כל מה שהוא רוצה לברר עם עצמו על אודות עצמו, אך גם קשובה לקצב ולדרך שלו לפגוש את עצמו.

ההתנסויות במפגש הטיפולי אינן משמשות רק להרחבת "ידיעתו" של המטופל על עצמו, אלא תורמות לעיבוד חוויתי והרחבת המנעד הרגשי והיכולת להביא את העצמי לידי ביטוי.

הטיפול הדינמי עוסק במניעים מורכבים, קונפליקטים ותכנים טעונים רגשית. לפיכך, אין לצפות שתובנה או התנסות חד פעמית תשנה את התמונה מקצה לקצה. הדרך לשינוי נסללת בזכות משקלן המצטבר של הבנות המבוססות על "עיבוד החוויה" המתרחשת במפגש עצמו.

הטיפול חותר לסייע למטופל בשלוש רמות:

1. זיהוי רגשותיו (כולל הכאב והפחד המתלווה אליהן).
2. הרחבת היכולת לשאת רגשות אלה בצורה ישירה וגלוית עיניים.
3. מתן פרספקטיבה ראויה לרגשותיו בתוך מכלול מציאותו הנפשית והחיצונית כאחד.

ככל שהמטופל מוכן להישיר מבט, להתבונן בסקרנות במתחולל בעולמו הפנימי, ולהכיר גם בדרכים בהן הוא בורח מעצמו "אין קץ לבריחות"), יהיה בעל סיכוי טוב יותר להביא לידי ביטוי משמעותי את הפוטנציאל שלו.

שבע התחנות בדרך לשינוי: מטרות הפסיכותרפיה הדינמית

1. מאקסיומות להשערות: להחליף את סימן הקריאה בסימן שאלה

לכולנו יש "תיאוריות" על עצמנו.  אקסיומות פנימיות כגון "אני תמיד נכשל" או "אף אחד לא יבין אותי"  יכולות לסגור עלינו, ולמנוע מאיתנו לפגוש את המציאות בהווה. המטרה הטיפולית היא לזהות את ה"עדשות" שדרכן אנו מפרשים את המציאות ולהפוך אותן להשערות שניתן לבחון מחדש.

2. פענוח הקלטות מיושנות: להחליף את התקליט

בתוכנו מהדהדים "אובייקטים מופנמים" – קולותיהן של דמויות משמעותיות מעברנו. לעיתים קרובות אנו ממשיכים להקשיב ל"הקלטה" ביקורתית מהילדות, גם כשהמציאות כבר השתנתה. בטיפול אנו מקשיבים לקולות האלה, מזהים את מקורם, ומזמינים קולות אלטרנטיביים, חומלים ועדכניים יותר.

3. התזמורת בהרכבה המלא: לתת מקום לכל הכלים

הנפש היא תזמורת, אך לעיתים אנו מצנזרים צלילים מסוימים (כמו כעס, פגיעות או קנאה). הטיפול מאפשר למטופל להשמיע את כל המנעד הרגשי שלו, גם את הדיסוננסים. כשהמטופל מרגיש בטוח להשמיע את כל כליו, הוא יכול להתחיל לנצח על חייו מחדש, בגישה של "גם וגם" ולא של "או או".

4. הבחנה מטיבה: בין אז לבין עכשיו, בין רגש למעשה

• עבר מול הווה: לעזור למטופל לזהות מתי הוא מגיב מתוך דפוס ישן (כילד תלוי) ומתי הוא פועל כבוגר אוטונומי (ראה מאמר על 90/10)

• רגש מול מעשה: לפתח "בולמי זעזועים" פנימיים. ללמוד שאפשר להרגיש זעם בלי להרוס, ולחוש עצב בלי לשקוע. הספונטניות הרגשית מתאפשרת ככל  כשיש לנו יכולת ויסות.

5. תרגום לשפת הרגש: לפענח את הצופן

סימפטומים (כאבי גוף, פעולות כפייתיות) הם לעיתים קרובות "תרגום" של רגש שאין לו מילים. המטרה היא להבין מה הסימפטום מנסה "לומר" בשפת הגוף או המעשה, ולהחזיר לו את שפת הרגש המקורית והאותנטית.

6. המשא ומתן הפנימי: בין החלקים השונים

בתוך כל אחד מאיתנו מתקיים מאבק כוחות בין חלקי עצמי שונים. בטיפול אנו נותנים קול לחלקים המוחלשים שבתוכנו ומנהלים "משא ומתן" עם החלקים השליטים. המטפל משמש כעד, מלווה ומתווך עד שהמטופל לומד להידבר עם עצמו ועם סביבתו בצורה גמישה יותר.

7. מאמץ כהישג: לחבק את הדרך

בעולם שמקדש תוצאות מהירות, הטיפול הדינמי מציע עמדה אחרת: תיקוף החוויה הסובייקטיבית ופתיחת מרחב פנימי לתהליכים. צעד קטן ומהוסס לעבר שינוי הוא הישג עצום. הרחבת היכולת להכיל מורכבות ולשאת אי וודאות סוללת את הדרך לשינוי ארוך טווח.

רוזנהיים,א. (1990).אדם נפגש עם עצמו. פסיכותרפיה: החוויה ותהליכיה. הוצאת שוקן

מקורות נוספים למודרכים המעונינים לקרוא על מטרות הטיפול הנפשי בגישה פסיכודינאמית

Bromberg, P. M. (1998). Standing in the spaces: Essays on clinical process, trauma, and dissociation. Analytic Press.

Bromberg, P. M. (2011). The shadow of the tsunami and the growth of the relational mind. Routledge.

McWilliams, N. (2011). Psychoanalytic diagnosis: Understanding personality structure in the clinical process (2nd ed.). Guilford Press.

McWilliams, N. (2023). Psychoanalytic diagnosis: Understanding personality structure in the clinical process (3rd ed.). Guilford Press.

McWilliams, N. (2011). Psychoanalytic psychotherapy: A practitioner’s guide. Guilford Press.

Gabbard, G. O. (2017). Long-term psychodynamic psychotherapy: A basic text (3rd ed.). American Psychiatric Publishing.

Shedler, J. (2010). The efficacy of psychodynamic psychotherapy. American Psychologist, 65(2), 98–109.