כיצד מציפה המלחמה משקעים, ואיך ניצור מרחב מוגן רגשי בבית?

מאמר זה נכתב ביוני 2025  בעת מתקפת הטילים מאיראן.

התודעה המשפחתית שלנו פועלת כאוקיינוס עמוק. במרוצת השנים, מצטברים על הקרקעית משקעים רגשיים: טראומות שלא עובדו, אובדנים, החלטות משפחתיות כואבות ופצעים אחרים שמעולם לא הגלידו.

בתקופות שקטות, פני המים עשויים להיראות צלולים לחלוטין. משפחות מתפקדות בחיי היום יום, חוגגות יחד אבני דרך התפתחותיים ושומרות על שגרת יומן. המשקעים במעמקים נותרים אז בלתי נראים ונשכחים לכאורה. משקעים אלה כוללים "פסולת" שאנשים השליכו למעמקים – טינות בלתי נאמרות, סודות קבורים, חלומות שהתנפצו – כמו גם "ספינות טרופות" של נתקים משפחתיים, בגידות או משברי אמון אחרים.

מצבי חירום מפרים את האיזון הקיים ו"מערבלת" את כל המערכת המשפחתית. בעוד שכל המשפחות חוות לכאורה את אותה "מלחמה", החוויות הן ממש שונות, "צבועות" על ידי הרקע והנסיבות הייחודיות של כל משפחה ומשפחה.

ב"קרקעית" זו שקועים גם אוצרות נסתרים: כוחות פנימיים, משאבים רדומים ויכולות התמודדות שאנשים אינם מודעים לקיומם, כפי שנראה בהמשך.

למרות שלעיתים קרובות נאמר שאנחנו "כולנו בסירה אחת", המציאות מורכבת. כל אחד מאיתנו בסירה אחרת – עם נסיבות חיים שונות, מרחבים מוגנים שונים, נרטיבים שונים ורמות חשיפה שונות לאיומים (מבחוץ ומבפנים).

יש מי שנמצא ביכטה מרווחת ומצוידת היטב, ויש מי שמרגיש שאוחז (בקושי) בקרש הצלה בודד (Barr, 2020).

הפרדוקס של המרחב המוגן: כאשר הבטחון הופך לסיר לחץ פסיכולוגי

קשרים מטיבים הם חיוניים לחוסן שלנו.  הקרבה לאיום קיומי חושפת את הצורך האנושי הבסיסי שלנו בקשר.  זה לא ענין של "נחמד שיש", אלא צורך הישרדותי מהמעלה הראשונה.

בתנאי לחץ קיצוני, ההכרה שאנחנו לא לבד, שיש מי שמבין, מקשיב או פשוט נמצא שם – עשויה להיות קריטית.

המרחב המוגן (ממ"ד או מקלט) נועד להגן עלינו פיזית, אך השהייה בו יחד בעתות חירום יכולה להגביר לחץ פסיכולוגי בדרכים בלתי צפויות. כל שכן כשיש שהייה מתמשכת בתנאים של צפיפות.

רגשות הם מדבקים. פחד, חרדה, כעס ועצב – כל אלו הן תגובות טבעיות ולגיטימיות למצבי חירום. בתקופות של מתח ואי-וודאות, הגוף והנפש מגיבים בדרכים מגוונות ושונות. הבנת תגובות אלו, הכרה בצרכים השונים של בני משפחה וקבלה של ההבדלים בתגובות, חיונית לניהול טוב יותר שלהן.

הצורך בקשר עולה בזמני משבר. ייתכן שזו אחת הסיבות בגללן, דווקא בתוך ה'מרחב המוגן' – המקום שבו אנו אמורים להרגיש בטוחים – עלולה להיווצר תחושת ניתוק ובדידות בתוך ה"יחד".

בדידות זו מועצמת כשאין מקום לגיטימי לרגשות קשים. כשאין אישור להרגיש חרדה, פחד או כעס, הרגשות האלה לא נעלמים. במקום להשתחרר ולמצוא אוזן קשבת, הרגשות האצורים נלכדים בתוכנו ומעצימים את הלחץ הפסיכולוגי הפנימי.

גורם נוסף שמחריף את הלחץ במשפחות רבות הוא "תחרות הלחצים": אותה נטייה להשוות מי חווה יותר מצוקה, או מי "מתמודד" טוב יותר עם המצב. זו  תחרות שבה אין מנצחים, רק מפסידים. כל אחד מרגיש שעל הכתפיים שלו יש עומס שאיש לא מבין, וזה מעמיק את תחושת הבדידות.

המלחמה שבבית: החזית בחוץ והחזית הפנימית

כשסערה משתוללת בחוץ, המשקעים ששקעו עמוק בפנים מתחילים לצוף. האיום הקיומי פועל כמו מטוטלת שמטלטלת את קרקעית הנפש הפרטית והמשפחתית, ומעלה על פני השטח קונפליקטים ישנים.

הבהלה יכולה לעורר בנו פחדי נטישה קמאיים ולפתוח מחדש שאלות זהות לא פתורות, שייתכן ונרדמו במשך שנים ארוכות.

מבוגרים שעלו לישראל עצמם מתמודדים, למשל, עם שאלות כואבות על הקשרים עם בני משפחה מורחבת בחו"ל: מי באמת מתעניין בשלומם? מי מביע סולידריות אמיתית בעת איום הטילים? שאלות אלו חושפות לעיתים קרובות פערי ציפיות וחשבונות לא פתורים מן העבר. הן גם יכולות לשמש זרז ליצירת נרטיבים חדשים המחברים בי עבר והווה, ומעניקים משמעות חדשה לאירועי השעה.

גם יחסי אחים בוגרים, שגם בזמנים רגילים מאופיינים על ידי קנאה ויריבות סמויה או גלויה, מקבלים תפנית תחת אש.

המלחמה החיצונית עלולה לעורר תחרות פנימית על תשומת הלב והאהבה של ההורים. שאלות תמימות לכאורה, כמו "מי נשאר בבית המשפחה?" או "מי מגיע לבקר את ההורים יותר?" הופכות למראות המשקפות שאלות כואבות, כגון: "מי מועדף בעיני ההורים?" או "מי מוערך יותר בתקופה כה מאתגרת?". המלחמה, אם כן, משמשת כזרז שמחדד דינמיקות משפחתיות קיימות, וחושפת את הנקודות הרגישות ביותר. זו גם הזדמנות, כפי שנראה בהמשך:

משבר כהזדמנות: זה הרגע!

הפרת שיווי המשקל במשפחה, מציגה גם בחלון הזדמנות ייחודי. אותם הכוחות  שיוצרים כאוס, יוצרים גם אפשרויות לשינוי ול"עידכון מפת הדרכים".

בזמנים קריטיים כאלה, אנו עדים גם לתופעות מרגשות:

משפחות שהיו מנוכרות במשך שנים ארוכות יכולות למצוא את עצמן מגששות, בוחנות ואף מוצאות דרכים לחידוש קשר. אחים בוגרים, שאולי לא דיברו ביניהם שנים בגלל מריבות ישנות, עשויים לפתע להושיט יד ולפנות זה לזה כדי לבדוק לשלומם.

גם במערכות יחסים בין הורים גרושים, אנו רואים לעיתים מצבים מפתיעים של שיתוף פעולה מחודש, ויכולת להתעלות מעל מחלוקות עבר למען רווחת ילדיהם.

הדברים, כאמור לעיל, לא תמיד מתפתחים כך. וחשוב להימנע מרומנטיזציה של ה"יחד", המעמיקה את הבדידות של מי שלא חווה את היחד כמטיב.   במצבים בהם הפערים והשסעים הם בלתי ניתנים לגישור,  אנו נדרשים להרחיב את היכולת לקבל מציאות מורכבת ולהכיר בכאב העמוק.

אסור להזניח את החזית הפנימית. המלחמה מאלצת בירור עמוק יותר של מערכות היחסים בחיינו. היא מאפשרת לנו לגלות על מי באמת אפשר לסמוך ועל מי אי אפשר, ו"דוחפת" אנשים לפנות למקורות תמיכה אחרים, ולעיתים אף מפתיעים. כך למשל, דיירים בבניין משותף, שאולי בקושי החליפו מילה בעבר, עשויים למצוא את עצמם תומכים זה בזה, מציעים עזרה הדדית ומקימים רשת ביטחון בלתי צפויה.

תקופה מטלטלת זו מציגה בפני משפחות שני מסלולים אפשריים: מצד אחד, הסלמה – פצעים ישנים, שהופכים כעת חשופים ומודלקים, עלולים להוביל להחרפת קונפליקטים קיימים ומתמשכים. כשסף התסכול יורד וקיימים קשיים בוויסות רגשי, הקיטוב יכול להעמיק.

מצד שני, קיים המסלול של טרנספורמציה – המשבר יכול לשמש קטליזטור לתהליכי שינוי עמוקים ובלתי צפויים.

מפגש ישיר עם האיום הקיומי מחדד את הפרספקטיבה על מה שבאמת חשוב בחיים. החוויה המשותפת של פחד ואי-ודאות, על אף הקושי, יכולה לתרום לפתיחת ערוצי תקשורת ולסלילת הדרך להבנות ופשרות שלא היו אפשריות קודם לכן.

ההכרה בשבריריות משותפת – ההבנה שכולנו פגיעים, שאף אחד מאיתנו לא חסין – יכולה לכשעצמה לשמש כגורם רב עוצמה להתקרבות מחודשת וליבון קונפליקטים לא פתורים. טינות ישנות עשויות להיראות שוליות כאשר קרבה עשויה להיות חיונית להישרדות.

איך ניצור מרחב מוגן רגשי?

כיצד נוכל לבנות גם מעטפת רגשית בטוחה שתאפשר לכל בני המשפחה – מילדים ועד הסניורים – להביע את עצמם בחופשיות, לשאול שאלות ולחוות את קשת הרגשות כולה?

חשוב שנהיה קשובים לצרכים השונים של כל אחד מבני המשפחה (צורך בשקט לעומת צורך בעדכונים בתוך הממד/מקלט/ צורך לצאת מהבית להתאווררות בין אזעקה לאזעקה לעומת צורך של אחרים להשאר קרובים למרחב המוגן /מקלט ביתי).

בתוך "סיר הלחץ" המשפחתי, במיוחד במצבים של משבר, עולה ביתר שאת הסכנה להדבקה רגשית (Emotional Contagion). במערכות יחסים שבהן קיימת חוסר דיפרנציאציה – קושי להבחין בין העצמי לאחר, ובין צרכים אישיים לצרכים של האחר – רגשות של חרדה, כעס או ייאוש יכולים להתפשט במהירות כמו אש בשדה קוצים. ללמוד עוד על חשיבות הדיפרנציאציה, קראו כאן: מהי דיפרנציאציה ולמה היא כל כך חשובה?

ההכרה והקבלה של השונות בצרכים, בקצב העיכול, ובסגנונות ההתמודדות ("כל אחד בדרכו וכל אחד בשלו") הן מפתח לפריצת מעגל ההידבקות הרגשית ולבניית חוסן אישי ומשפחתי.  זה חשוב גם ברמה הקהילתית.

חשוב להכיר בכך שהחוויה של דחיפות, של "הכול חייב להיפתר מיד", היא חלק מתגובת הטראומה, ולא בהכרח כורח המציאות. בעוד שהמשבר אכן יוצר הזדמנויות לתיקון, ניסיון לעבד עשורים של משקעים משפחתיים בבת אחת יכול להיות בלתי יעיל.

האתגר הוא אם כן, לאזן בעדינות בין:

• הכרה בתוקף של מה שעלה אל פני השטח: מתן מקום לרגשות המכאיבים ולחוויות הקשות שעלו.
• מתן ביטחון, מקום והכלה לרגשות רבי עוצמה: יצירת מרחב שבו רגשות מורכבים יכולים להתבטא מבלי להביא לנתק.
• אורך רוח נוכח הלחץ של "לפתור" או "לתקן" הכול עכשיו: הבנה שתהליכים אלה דורשים זמן וסבלנות.
• "ניצול" ההזדמנות להקשבה ממקום אחר ותקשורת מקרבת.

לסיכום, הזמנים הקשים ביותר יכולים להוציא מאיתנו את הרע ביותר, אך גם את הטוב ביותר. מצבי משבר וחירום מפגישים אותנו עם הפגיעות שלנו, אך הם גם מהווים הזדמנות ללמוד על החוסן הנפשי שלנו.

ימים אלה מאתגרים אותנו להרחיב את הגמישות שלנו בהסתגלות למציאות המשתנה, להשקיע גם בזירה שבפנים, ולחזק כך את כושר ההתאוששות האישי והמשפחתי שלנו, המאפשר למערכת כולה להתמודד עם אתגרים ולצאת מהם מחוזקת.

DIFFERENT BOATS; SAME RIVER הים סוער בעתות חירום אך כל אחד מאיתנו בסירה אחרת – עם נסיבות חיים שונות, מרחבים מוגנים שונים, נרטיבים שונים ורמות חשיפה שונות לאיומים (מבחוץ ומבפנים) . ההכרה והקבלה של השונות בצרכים, במשקעים הצפים מקרקעית הים ובהבדלים בדרכי ההתמודדות ("כל אחד בדרכו וכל אחד בשלו") הן מפתח לפריצת מעגל ההידבקות הרגשית ולפיתוח חוסן אישי ומשפחתי

"We are not all in the same boat. We are all in the same storm. Some are on super-yachts. 
Some have just the one oar." - Damian Barr.

Illustration by Barbara Kelley

רעיונות נוספים לפיתוח חוסן באמצעות מודעות קשובה, פעילויות גוף נפש והבנייה של נרטיב (מ.ג.ן) אפשר למצוא בלינקים בסוף המאמר. למידע נוסף על כושר התאוששות משפחתי, ניתן לקרוא במאמר: פיתוח חוסן זוגי ומשפחתי.