ענווה תרבותית (Cultural Humility)

מהי ענווה תרבותית?

ענווה תרבותית מוגדרת כיכולת ונכונות לבחון ולהבין את השפעתם של הערכים התרבותיים שלנו על "קריאת המפה" ועל הקשרים שלנו, תוך שמירה על פרספקטיבה המכוונת לאחר, מתוך כבוד ופתיחות (Hook et al, 2017).

מדובר במחויבות ארוכה לבחינה עצמית והערכה מחודשת של עצמנו, ונכונות להישאר פתוחים לקליטת מידע חדש אודות עצמנו ואודת אחרים. זה מסע של למידה מתמדת (lifelong journey), תהליך שעולם לא מסתיים.

הידע שלנו לגבי תרבותו של האחר מוגבל (Hook et al. 2013).  הבנה זו מחייבת אותנו:

• להכיר בנטייה שלנו לראות את האמונות, הערכים ותפיסת העולם שלנו כ"נכונים" ואף נעלים מאלה של אחרים.
• לזהות "קצרים" בתקשורת ולקלוט מאחר/ים ביטויים (ישירים או עקיפים) בנוסח "אתה לא מבין".
• נכונות לשאת אי ידיעה.

אי ידיעה אין משמעה להיות בורים או אבודים, כי אם להיות פתוחים לאחר (Watson, Raju & Soklaridis, 2017).

True humility is staying teachable regardless how much you know

בפועל זה אומר להניח בצד את הגאווה וההגנתיות שלנו כדי להקשיב באמת למה שיש לאחרים לומר.

לענווה תרבותית יש היבטים תוך-אישיים ובין-אישיים. ברמה התוך-אישית, ענווה תרבותית כוללת נכונות ופתיחות לחשוב על עצמנו כנתונים להשפעות חברתיות ותרבותיות. ברמה הבין-אישית, ענווה תרבותית כוללת פתיחות וחתירה מתמדת ללמוד ולהבין היבטים פחות מוכרים הנוגעים לזהות החברתית-תרבותית של האחר (הוק ואחרים, 2013).

גישה זו מחייבת מאיתנו להישמר מפני יצירת הנחות יסוד אוטומטיות ולהיזהר מ"מילוי סדקים" בהתיימרות להבין את האחר. 

ענווה תרבותית במרחב הטיפולי

בפסיכותרפיה, עמדה של ענווה תרבותית ממקמת את המטופל כמומחה לעצמו.

המטופל מנקודת מבט זו הוא בעל הכישורים הייחודיים ללמד את המטפל על הרב-תרבותיות שלו, ועל השפעת הסוגיות הנוגעות לזהות על המצוקה שמביאה אותו לטיפול ועל התפיסות שלו לגבי טיפול.

כמטפלים עלינו לפתוח את עצמנו לסיפורים השונים שיש לאחרים, ולאפשר להם לספר את סיפורם בקולם שלהם ובדרך המתאימה להם (לירי, 2014, עמ' 253). כאשר בוחנים את החשיבה הפסיכואנליטית העכשווית, נראה כי ענווה תרבותית עולה בקנה אחד עם המושג של הכנסת אורחים במרחב הטיפולי ^[4].

ההבדל בין ענווה תרבותית לכשירות תרבותית

המודל של ענווה תרבותית במרחב הטיפול שונה ממודלים נפוצים של כשירות תרבותית במיקוד על ה"כאן ועכשיו" בקשר הטיפולי, ובדגש המושם על הרפלקטיביות  ופתיחות של המטפל ללמוד מן המטופל, בשונה מהגישות המדגישות את החשיבות של רכישת "ידע" על התרבות של המטופל.  המסר הבסיסי – .“…Teach me about you…”.

הענווה התרבותית היא אחד משלושת המרכיבים  Multicultural Orientation, בנוסף למידת הנינוחות במפגש הרב תרבותי (Cultural Comfort) ופתיחות לזיהוי הזדמנויות ללמידה וחקירה של סוגיות הנוגעות לתרבות (Cultural Oppurtunities)  ( Hook et al, 2017; Owen et al., 2016).

הטיפול הנפשי אינו מתקיים בחלל ריק – המטופלים מגיעים מקבוצות חברתיות שונות, חלקן בעלות פריבילגיות וחלקן מוחלשות או מודרות. אנחנו ממוקמים תמיד בתוך הקשר מסוים,  ההתמקמות שלנו יכולה להשתנות מרגע לרגע בדרך המשקפת את הקודים התרבותיים וגם את השפעתם של אירועים המתרחשים בסביבתנו. בהתמקמות שלנו משתקפות גם דינמיקות של כוח. התעלמות מהבדלי הכוחות בחדר הטיפולים עלולה לשחזר דפוסים של אפליה ודיכוי, ולפגוע ביחסי האמון וביעילות הטיפול. על המטפל להיות מודע לדינמיקה זו ולפעול  בגמישות ליצור מרחב טיפולי בטוח ומכיל עבור כל מטופל, תוך התחשבות ברקע התרבותי-חברתי הייחודי שלו. מה פירוש לחיות את חייו של האחר, שבנסיבות אחרות יכול היה להיות אני. היא מאפשרת לנו לראות את המתרחש בטיפול  הן בסיפור אישי והן כחלק מסיפור אנושי רחב יותר.

ענווה תרבותית ותרומתה לאמון 

ענווה תרבותית משתקפת גם בגישה של דונה אורנג' למפגש עם הזר הסובל ^[5], ולפיתוח של שיח של אמון ^[5] (בשונה משיח של חשד). גישה זו עולה גם בקנה אחד עם משנתו של הפילוסוף הצרפתי עמנואל לוינס:

במפגש עם האחר, אל לנו לנסות להשתמש באמפתיה ובהבנה כדי להפוך את האחר לקרוב ומוכר, כי אז אנחנו מבטלים את אחרותו (לוינס, 1995). כפי שהעצמי הוא אינסופי, כן גם האחר או האחרות הם אינסופיים, ולא נוכל "להגדיר" אותם בניסיון להפכם לסופיים.

היחס אל האחרות דומה ליחס אל סוד, אל משהו שנעדר תמיד בעולם. לכן, כל מה שנותר לנו הוא להיות מוכנים לפגוש את הזר והלא מוכר, להסתכל בפניו, ולא להימנע או להכחיש את קיומו. במקום לנסות להפכו למוכר, עלינו לקבלו בכבוד כמשהו שחומק תדיר, וזוהי גם הגדרתו של לוינס לאהבה.

המחקר מלמד שענווה תרבותית תורמת להפחתת מיקרו-אגרסיות המזינות חשדנות, ומגביר את האמון בתהליכי טיפול ובקשר הטיפולי. החקר מצביע על חשיבותה לביסוס האמון, לברית הטיפולית ולהפחתת מיקרו-אגרסיות בטיפול בלהט"בים (Kangos & Pieters, 2021; Fischer et al, 2025).

דרכים לפתח ענווה תרבותית

נוכל ללמוד לשאול במקום להניח הנחות מוקדמות. למשל, "האם זה משהו שהיית מרגיש בנוח לדבר עליו?"; הסקרנות היא נקודת מפתח, ואפשר לפתח סקרנות ו"הכנסת אורחים".

ההכרה במטען התרבותי שלנו ובאופן בו אנחנו נעים בין עולמות שונים, תאפשר לנו להרגיש נוח יותר במפגש עם נושאים קונפליקטואליים ו"לשים על השלחן" סוגיות של תרבות וזהות, ולהתייחס אליהן בצורה פתוחה וישירה יותר.

חשוב להיות ערים לדינמיקה הכוללת היבטים של פריבילגיה ודיכוי, ולהשפעתם של אלה על יחסי מטפל-מטופל, ועל ההבנה של המטפל את הנושאים שעל הפרק.

חשיבות של הנושא קיבל הכרה עם פרסום הספר של הוק ועמיתיו (2017) בהוצאת הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית (APA) . ספר זה מדגים כיצד מטפלים יכולים לזהות כשלים אמפתיים, הנובעים מ"שטחים עוורים" בשדה הראייה עקב פערים תרבותיים. הזיהוי בזמן אמת מאפשר למטפל לפעול לאיחוי קרעים בברית הטיפולית, ולהתקדם בעבודה המשותפת גם כשיש למטפל תגובה שלילית חזקה לתפיסות העולם של המטופל.

ברמה המעשית מציעים לנו מחברי הספר לשאול את עצמנו שאלות כגון,  מה הייחוד של האדם מולי?; אילו היבטים של הרקע התרבותי חשובים לו או לה?; כיצד זה משפיע על הסיבות שהובילו אותו.ה לפנות?; איך ההקשר התרבותי יכול לשמש עבורו מקור חוסן?; איך עשוי הרקע התרבותי של המטופל- ושלי – להשפיע על האינטראקציה שלנו, ועל היכולת ליצור קשר ולעבוד יחד? (Hook et al, 2017).

שאלות לרפלקציה

• חשבו על המסרים שנחשפתם אליהם בסביבה בה גדלתם וכיום, לגבי מגדר, זהות מגדרית, גזע, אתניות, נטייה מינית, מעמד או כל מאפיין אחר של זהות.

  • איך הועברו מסרים אלה? (דרך מקורות הכוללים ספרים, סרטים, מדיה, משפחה, חברים, מוסדות- בתי ספר, עבודה-כלל החוויות האישיות שלנו והסיפורים ששמענו ישירות ובעקיפין).

  • מה היה הטון הרגשי בו הועברו מסרים אלה?; מהן התגובות הפיסיות, מנטליות או רגשיות המתלוות למסרים אלה? איך הן "מאוחסים" בגוף עכשיו?

  • איך השפיעו המסרים האלו על מערכת היחסים שיש לנו או שהיו לנו עם עצמנו ועם אנשים אחרים?; באילו מצבים אנחנו מרגישים נוח לדבר על נושאים קונפליקטואלים, ומתי לא?

 

בהקשר הטיפולי זה מאפשר לנו להבין איך משפיעים מסרים אלה על מערכת היחסים הטיפולית, להפחית מיקרו-אגרסיות, ולפעול לאיחוי קרעים בברית הטיפולית (Freetly Porter & Owen, 2024).

על מנת לפתח ענווה תרבותית, עלינו ללמוד לראות את עצמנו לא כ"סטנדרט" או כמרכז, אלא כאחת מצורות רבות של חיים אנושיים, שכולן ראויות לכבוד.  הענווה מאפשרת לנו לבקר את המסורות ה"רגילות" שלנו, לראות את מגבלותיהן לצד מעלותיהן.

הזדמנות להרחבת הגבולות של עצמנו

כדי לחיות יחד בעולם שיש בה שונות, עלינו לטפח את היכולת שלנו לגייס את הדמיון שלנו על מנת ל"טייל" בעולמם של אחרים, תוך ענווה להודות שאיננו יודעים את כל מה שיש לדעת. היכולת לדמיין את חיי האחר, לטפח כבוד פעיל והקשבה. אלו אבני יסוד של ענווה תרבותית: הכרה במוגבלות נקודת המבט שלנו, פתיחות ללמידה, יחס לא היררכי לאחר, ודיאלוג אמפתי.

מיומנויות אלה קריטיות גם במרחב הטיפול במציאות מורכבת רב תרבותית שיש בה קיטוב חברתי ופוליטי. היכולת להתמקם בעמדה של אי-ידיעה, לשחרר את הצורך בשליטה ובוודאות, ולאפשר למטופל להוביל בדרכו שלו, מאפשרת למטפל סקרנות אמפתית אותנטית המעשירה את המרחב הטיפולי ומעמיקה את הקשר הטיפולי. המחקר מאשש כי תפיסת המטפל כנוקט גישה של  ענווה תרבותית תורמת באופן משמעותי לברית הטיפולית.

ככל שאנו מסכימים ״ללכת״ עם המטופל גם כאשר לא ברור לנו לאן השיחה מובילה, מתוך אמונה שהדברים יתבהרו בבוא העת ובלי לצפות לתוצאות בטווח המיידי, נוכל להעניק מרחב  פתוח יותר למטופל לחוות בטחון המאפשר אקספלורציה וגילוי מחוזות חדשים ולא נודעים בנופי הנפש. הענווה התרבותית חשובה גם בתהליכי הכשרה והדרכה (Hook et al, 2016).

הנכונות להיות ב"אי ידיעה" מחייבת אותנו לזהות את הקולות ה"יודעים" היכולים להפריע לאי ידיעה. ככל שאנו מכירים יותר בנקודות העיוורון שלנו בזמן אמת, אנחנו מאפשרים יותר למטופלים להשמיע את קולם האותנטי. אנו לא רק מאפשרים להם להתחבר לעצמם, אלא גם מרחיבים את גבולות התודעה והחוויה שלנו עצמנו,. בכך, הענווה התרבותית הופכת למסע משותף של גילוי והתפתחות, המעשיר הן את המטפל והן את המטופל.

 

מקורות 

לוינס, ע. (1995). האחריות כלפי האחר. אתיקה והאינסופי: שיחות עם פיליפ נמו (מהדורה ראשונה 1995). (עמודים 72 – 77). ירושלים: מאגנס.

לוינס, ע. (2004). המשמעות והמובן. הומניזם של האדם האחר (מהדורה ראשונה 2004). (עמודים 35 – 85). ירושלים: מוסד ביאליק

Davis, D. E., DeBlaere, C., Brubaker, K., Owen, J., Jordan, T. A., Hook, J. N., & Van Tongeren, D. R. (2016). Microaggressions and perceptions of cultural humility in counseling. Journal of Counseling & Development, 94(4), 483-493

Drinane, J. M., Owen, J., Hook, J. N., Davis, D. E., & Worthington, E. L., Jr. (2017). Microaggressions and cultural humility in psychotherapy. In E. L. Worthington, Jr., D. E. Davis, & J. N. Hook (Eds.), Handbook of humility: Theory, research, and applications (pp. 316–328). Routledge/Taylor & Francis Group.

Hook, J. N., Davis, D. E., Owen, J., Worthington, E. L., Jr., & Utsey, S. O. (2013). Cultural humility: Measuring openness to culturally diverse clients. Journal of Counseling Psychology, 60(3), 353–366.

Hook, J. N., Davis, D., Owen, J., & DeBlaere, C. (2017). Cultural humility: Engaging diverse identities in therapy. American Psychological Association

Hook, J. N., Farrell, J. E., Davis, D. E., DeBlaere, C., Van Tongeren, D. R., & Utsey, S. O. (2016). Cultural humility and racial microaggressions in counseling. Journal of Counseling Psychology, 63(3), 269–277.

Hook, J. N., Watkins, C. E., Davis, D. E., Owen, J., Van Tongeren, D. R., & Ramos, M. J. (2016). Cultural humility in psychotherapy supervision. American Journal of Psychotherapy, 70(2), 149–166.

Fischer, O., Cox, D. W., Kassan, A., & Tomfohr-Madsen, L. M. (2025). Cultural humility, knowledge, and identity salience when working with sexual and gender minority clients. Psychology of Sexual Orientation and Gender Diversity. Advance online publication

Kangos, K. A., & Pieterse, A. L. (2021). Examining how lesbian, gay, and bisexual Christian clients’ perceptions of therapists’ cultural humility contribute to psychotherapy outcomes. Psychotherapy, 58(2), 254–262

Konidaris M, & Petrakis M. Cultural Humility Training in Mental Health Service Provision: A Scoping Review of the Foundational and Conceptual Literature. Healthcare (Basel). 2025 Jun 4;13(11):1342

Freetly Porter, E., & Owen, J. (2024). Therapists’ responses to cultural ruptures: A pilot study of external ratings of multicultural orientation.Journal of Psychotherapy Integration, 34(4), 530–543

Foronda, C., Baptiste, D.-L., Reinholdt, M. M., & Ousman, K. (2016). Cultural humility: A concept analysis. Journal of Transcultural Nursing, 27(3), 210–217.

Mosher, D. K., Hook, J. N., Captari, L. E., Davis, D. E., DeBlaere, C., & Owen, J. (2017). Cultural humility: A therapeutic framework for engaging diverse clients. Practice Innovations, 2(4), 221–233.

Orlowski, E. W., Moeyaert, M., Monley, C., & Redden, C. (2024). The effects of cultural humility on therapeutic alliance and psychotherapy outcomes: A systematic review and meta‐analysis. Counselling & Psychotherapy Research. Advance online publication

Owen, J., Tao, K., Leach, M. M., & Rodolfa, E. (2011). Clients’ perceptions of their psychotherapists’ multicultural orientation. Psychotherapy, 48(3), 274–282

Owen, J., Tao, K. W., Drinane, J. M., Hook, J., Davis, D. E., & Kune, N. F. (2016). Client perceptions of therapists’ multicultural orientation: Cultural (missed) opportunities and cultural humility. Professional Psychology: Research and Practice, 47(1), 30–37.

Patallo, B. J. (2019). The multicultural guidelines in practice: Cultural humility in clinical training and supervision. Training and Education in Professional Psychology, 13(3), 227–232.

Sue, D. W. (2012). Multicultural social work practice (2nd ed.). Wiley.

Sue, D. W., & Sue, D. (2019). Counseling the culturally diverse: Theory and practice (8th ed.). Wiley

Watson, P., Raju, P., & Soklaridis, S. (2017). Teaching not-knowing: Strategies for cultural competence in psychotherapy supervision. Academic Psychiatry, 41(1), 55–61.

Zhang, H., Watkins, C. E., Jr., Hook, J. N., Hodge, A. S., Davis, C. W., Norton, J., Wilcox, M. M., Davis, D. E., DeBlaere, C., & Owen, J. (2022). Cultural humility in psychotherapy and clinical supervision: A research review. Counselling & Psychotherapy Research, 22(3), 548–557

Tseng, W.-S., & Streltzer, J. (Eds.). (2008). Culture and psychotherapy: A guide to clinical practice (2nd ed.). American Psychiatric Publishing