The silencing response is a reaction based on a series of assumptions that guide the caregiver to redirect, shutdown, minimize, or neglect the traumatic material brought – by another to the care provider (Baranowsky, 2002)
המחקר הראשוני על תגובת ההשתקה נערך על מטפלים בניצולי שואה (Danieli, 1994). מחקרים שנערכו מאז מצביעים על הקשר בין שחיקת החמלה (compassion fatigue) לבין תגובת השתקה (Baranowsky, 2002).
תגובת ההשתקה יכולה ללבוש מגוון צורות. אחד מביטוייה הינו הקושי להקשיב לתכנים טעונים. תגובות של השתקה שכיחות יותר כשמדובר בהקשבה לסיפורים שמעוררים בנו רגשות או זכרונות שקשה לשאתם. יש שננסה להסיט את השיחה ולעבור לנושא אחר (ביודעין או לא ביודעין). יש שנמעיט בעוצמת המצוקה, שנאיץ באדם המספר "לעבור הלאה" ויש שנמצא את עצמנו מתקשים להאמין לדברים שמסופרים לנו.
ביטויים לתגובת השתקה
- שינוי נושא כשעולים תכנים טעונים ומכאיבים.
- הימנעות מנושאים מסוימים.
- מזעור מצוקה
- מתן עצות או היצמדות לקלישאות שחוקות.
- גילויי ציניות.
- שימוש בהומור כדי לטשטש או להסיח את הדעת.
- הטלת ספק במה שמספרים לנו.
- אדישות וקהות חושים
ככל שנוכל לזהות "אונליין" את ביטוייה של תגובת ההשתקה, נוכל להרחיב את גבולות עצמנו. תהליך הזיהוי עשוי לסייע לנו להשתמש באיתותים אלה כ"גלאי עשן", איתות אזהרה המתריע על הצורך לטפל בעצמנו וגם מאפשר לנו להרחיב את גבולות עצמנו.
לנוע מהשתקה לדיאלוג
אנחנו מוזמנים להקשיב לאיתותים בגופנו המהווים "מרקרים" למקומות בהם אנחנו מוצפים ומתקשים להיות נוכחים. איתותים אלה מסמנים לנו את המקומות בהם הפריזמה שלנו עכורה וזקוקה ל"ניקוי". במקומות הללו חשוב שנלמד לגייס את המשאבים הפנימיים שלנו כדי לדאוג לעצמנו. במילים אחרות, האיתותים הללו יכולים ללמד על "הידבקות רגשית" ועל מצבים בהם קשה לנו להיות במגע מבלי להינגע ("To be affected but not infected").
אנחנו יכולים להשתמש באיתותים אלה כדי להעמיק את ההבנה לגבי עצמנו, להרחיב את יכולתנו להיות נוכחים באופן מלא ולהשתמש במצוקה כמנוע לצמיחה. תהליך הזיהוי של תגובת ההשתקה, מתאפשר לרוב בהקשר של עבודה קבוצתית, כפי שנדגים בסדנה.
קיים קשר הדוק בין טראומטיזציה משנית ותגובת השתקה. המחקר מראה שמידת התמיכה לה זוכה המטפל מהווה גורם משמעותי המפחית את הסיכון להופעת ביטוייה של תגובת ההשתקה בתהליך הטיפולי (ובכלל). בנוסף, נמצא כי מטפלים שקיבלו הכשרה שוטפת, שכללה הגברת מודעות לחסמים בהקשבה ומטפלים שהוכשרו לטיפול בטראומה דיווחו על פחות תחושות של הצפה, המובילות לתגובת ההשתקה, ואף על פחות תגובות של הימנעות ונתק בהשוואה למטפלים ללא הדרכה או הכשרה ספציפית בתחום.
פסלים של גד אולמן. צולם במהלך כנס במרכז הבמה, גני תקווה
Danieli, Y. (1994). Countertransference, trauma and training. In J.P. Wilson & J. Lindy (Eds.), Countertransference in the treatment of post-traumatic stress disorder (p. 368-388). NY:Guilford Press.
Baranowsky, A. (2002). The silencing response in clinical practice: On the road to dialogue. In Figley, Charles R. (Ed.), Treating compassion fatigue (pp. 155–170). Brunner-Routledge.
Silencing Response Scale (Baranowsky, 2011)
INSTRUCTIONS: This scale was developed to help caregivers identify specific communication struggles in their
work. Choose the number that best reflects your experience using the following rating system, where 0 signifies
rarely or never and 10 means very often. Answer all items to the best of your ability as they reflect your feelings
over the previous two work weeks.
Rarely/Never= 0———1——–2———-3——–4———5——–6——–7——–8——–9——-10 =Always
Sometimes
(1) Are there times when you believe your client is repeating emotional issues you feel were already
covered?
(2) Do you get angry with client(s)?
(3) Are there times when you react with sarcasm toward your client(s)?
(4) Are there times when you fake interest?
(5) Do you feel that listening to certain experiences of your client(s) will not help?
(6) Do you feel that letting your client talk about their trauma will hurt them?
(7) Do you feel that listening to your client's experiences will hurt you?
(8) Are there times that you blame your client for the bad things that have happened to them?
(9) Are there times when you are unable to believe what your client is telling you because what they are
describing seems overly traumatic?
(10) Are there times when you feel numb, avoidant or apathetic before meeting with certain clients?
(11) Do you consistently support certain clients in avoiding important therapeutic material despite ample time
to address their concerns?
(12) Are there times when sessions do not seem to be going well or the client's treatment progress appears to
be blocked?
(13) Do you become negatively aroused when a client is angry with you?
(14) Are there times when you cannot remember what a client has just said?
(15) Are there times when you cannot focus on what a client is saying?
by: Anna Baranowsky, Ph.D., Traumatology Institute www.psychinc.com
