"אני בטוחה שבכל מקום שומם ממתינים להיוולד חיים חדשים. ומה שמדהים אף יותר, החיים החדשים ייוולדו, אם נרצה בכך אם לא. אדם יכול לנסות שוב ושוב לעקור אותם מהשורש, אך שוב ושוב הם יכו שורשים
ושוב ושוב הם יבואו , שופעי הזדמנויות לשינוי הלב, להחזרת הלב, לתיקון הלב,
ובסופו של דבר לבחירה בחיים- בכל זה אני בטוחה.
זהו כוח האמונה שנולד עמנו, זה שהוא גדול מאיתנו, שקורא לזרעים חדשים
לבוא אל המקומות החשופים והמוכים והעקרים, כדי שנוכל להיזרע מחדש.
זה אותו כוח שבעיקשותו, במסירותו לנו, באהבתו לנו-
בדרך כלל בדרכים מסתוריות – הוא גדול הרבה יותר, מפואר הרבה יותר
ועתיק הרבה יותר משנודע אי פעם"
קטע זה לקוח מהספר "הגנן הנאמן" שכתבה קלאריסה פינקולה אסטס, פסיכואנליטיקאית יונגיאנית ומספרת סיפורים, מחברת הספר "רצות עם זאבים".
אז מהו סוד ההתחדשות? כך היא עונה:
"את סוד פעולתו אינני מתיימרת להבין. אבל זאת אני יודעת: שכל עוד אנו נתונים תחת השגחתו של הכוח הנאמן הזה- מה שנראה לנו מת אינו מת, מה נראה לנו אבוד אינו אבוד, מה שהיו שאמרו כי אין הוא אפשרי נעשה בברור אפשרי, והאדמה השוממה אינה אלא נחה- נחה וממתינה לזרע מבורך שיגיע על כנפי הרוח, בשעה טובה. והוא יגיע…."
הגנן הנאמן/ קלריסה פינקולה אסטס, הגנן הנאמן, הוצאת מודן, 1998
על גיוס כוחן של מטפורות מן הטבע אפשר לקרוא גם במאמר המצ"ב “כי האדם עץ השדה” – מטפורות בחיק הטבע בטיפול בטראומה ושכול
