"כי האדם עץ השדה" – סדנאות בחיק הטבע למטפלים

Posted by & filed under אומנות ומטפורות, לא רק לפסיכולוגים:-), מאמרים, פסיכותרפיה, צמיחה ממשבר, תקווה ומשמעות.

במאמר זה יוצג מודל של סדנאות בחיק הטבע, בשילוב אמצעי הבעה ויצירה במטרה ליצר מרחב בטוח ומאפשר להתבוננות, וחיבור למשאבים טבעיים- בפנים ובחוץ. הסדנאות משלבות שהות בטבע, התבוננות רפלקטיבית ב"תחנות עצירה" שונות בדרך,  התכנסות לפעילות יצירתית אחרי כן, הדהוד ושיתוף סביב תהליכי הישרדות, השתנות, ותהליכי התיישנות התחדשות בטבע.

תכנית זו פותחה במרוצת השנים במסגרת סל"ע, מרכז סיוע לעולה במשבר. היא יושמה ב:

  1. עבודה קבוצתית כחלק מסמינרים למשפחות נפגעי טראומה, פיגועי טרור ואסונות אחרים,
  2. בעבודה עם צוותי  מטפלים בסדנאות למניעת שחיקה וטיפוח חוסן ואקלים של אכפתיות.

במרוצת ה-25 שנה האחרונות הועברו מגוון רחב של סדנאות לקבוצות שונות של מטפלים (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, יועצים, מטפלים בתנועה). נפתח בתיאור הרציונל לתכנית (הטבע כמשאב), העקרונות המנחים והמטרות ונמשיך בתיאור קבוצות היעד ומערך הפעילות, על מרכיביה השונים. נדון בהמשך בתמות מרכזיות העולות בקבוצות דרך האנלוגיות מן הטבע (לדוג' מה "סוד" ההתחדשות בטבע אחרי שריפה? כיצד שורדים צמחים בתנאי מדבר?, עקירה והתאקלמות מחדש) . לסיכום, נעסוק במיפוי הדרכים בהן תורמת התכנית לפיתוח חוסן בהתמודדות עם מצבי לחץ, אובדן וטראומה.

רציונל ועקרונות מנחים

1. הטבע כבבואה לנופי הנפש

"כי האדם באשר הוא אדם, צריך להיות תמיד בתוך הטבע; כי הטבע הוא, לאדם המרגיש והמכיר, ממש מה שהמים הם לדג. כי לא רק להשתקפות בבואתו של הטבע בתוך נפשו זקוק האדם, זקוק הוא לספירה של הטבע, ללחיצה המקפת והמאחדת, שהטבע, שההוויה אין  הסופית לוחצת על כל נקודה מנקודות גופו ונפשו  ומכריחה אותו  לחוות, להיות אדם ולהיות פרט בפני עצמו." (א.ד. גורדון)

המשתתפים מתבקשים לפני היציאה לדרך לשים לב "לאן נמשך המבט" – ההתבוננות והחיבור לנוף ולהדהודו בנפש פנימה עשויים לפתוח שבילים חדשים לנופי הנפש. התבוננות בטבע מפגישה אותנו עם תהליכים של השתנות מתמדת, הישרדות, מחזוריות, וכן עם התחדשות בטבע שסביבנו ובקרבנו. התכנית שמה דגש על יצירת מרחב רפלקטיבי ועל האזנה להתבטאויות הספונטאניות של המשתתפים. הניסיון מלמד שאפשר ללמוד הרבה מן ההקשבה לניואנסים האישיים העולים, למשל, דרך ההדהוד של הפרט במפגש עם הנוף ש"בחוץ". האזנה זו עשויה לתרום ליצירת מרחב בטוח המאפשר הקשבה ממקום אחר והתחברות מחדש לתחושות הגוף, בנוסף לטיפוח גמישות ותיקוף של הדרכים השונות שבהן אנחנו – כל אחד בדרכו- מתבוננים בטבע,  ופוגשים את המחזוריות בו.

2. "כי האדם עץ השדה" – גיוס כוחן של מטפורות ואנלוגיות מן הטבע

 "כי האדם עץ השדה/כמו האדם גם העץ צומח/כמו העץ האדם נגדע/ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה כמו עץ השדה" (נתן זך)

המילה "מטפורה" פירושה העברה והיא נגזרת מהמילה ביוונית שפירושה "מטה" (אחר) ו"פרה" (להעביר). נהוג להגדיר את המטפורה כמנגנון או כ"כלי"(vehicle) באמצעותו מתאפשרת העברה בין שני עולמות תוכן (שדות סמנטיים), שהאחד הוא תחום המקור, והוא מועבר אל התחום השני, שהוא תחום היעד Lakoff & Johnson, 1980)).

אנלוגיות לגבי תהליכי החלמה ומנגנוני הישרדות בטבע, המתייחסות הן לדומה והן לשונה, משמשות במסגרת התכנית שתתואר כנקודת יציאה לדיון בתהליכי הסתגלות ושינוי בעולמנו ולסלילת נתיבים למשמעות חדשה לגבי ההתמודדות עם תנאים משתנים. השימוש במטפורות תורם ליצירת מרחב מוגן ומאפשר שמירה על מרחק הקרבה הנכון לרגשות ולאירועים הטראומטיים . התנועה בין מציאות פנימית וחיצונית המתאפשרת תוך פיתוח של מטפורות ומשחק עימן, מאפשרת הכלה של ריבוי משמעויות, עיבוד רגשי וסלילת נתיבים חדשים בנופי הנפש _(מי שמעונין להרחיב את הקריאה על הפוטנציאל הטמון במשאבי הטבע ובשימוש במטפורות מוזמן להיעזר בHandout  המצ"ב)

שילוב של שירה בסדנאות מוסיף מימד נוסף לחווית השהות בטבע. כל למשל, שיר של נתן זך- "כי האדם הוא עץ השדה, כמו העץ הוא שואף למעלה, כמו האדם הוא נשרף באש, ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה". הכרה בתחושות של שבריריות מחלצת את האדם מבדידות ("אני מרגיש כאילו הוא כתב את זה עלי", כלשון אחד המשתתפים). התייחסות לדומה ושונה בין האדם לעץ, סוללת את הדרך לגילוי משמעויות חדשות במרחב האישי ואפשרות לשיתוף במרחב הקבוצתי ( "כי האדם עץ השדה כמו העץ הוא צמא למים, כמו האדם הוא נשאר צמא.": השוקת שלנו שבורה" סיפר רופא שהשתתף באחת הסדנאות, ודיבר על הכמיהה העמוקה ל"מזון לנשמה" והזנה של חווית המשמעות).

3. שימת הלב אל היש שבאין

"הדברים החשובים באמת סמויים מן העין. רק הלב רואה" ("הנסיך הקטן")

מרכיב זה מתמקד בטיפוח הקשבה עמוקה  והזמנה "לשים לב" (עם דגש על המילה "לב"), ולהיפתח אל ה"חוכמה של הטבע" ותהליכים סמויים מן העין המתרחשים "מתחת לאף". אחת הסדנאות שעוסקת במה שסמוי מן העין, עוסקת בשורשים שמתחת לפני האדמה.

בסדנאות יש מפגש בין ידע וחוויה. כך, למשל, הידע שמעניקים ההסברים מתחום הבוטניקה מעשיר את החוויה והחוויה מאתגרת את הידע. מהמתח בין הידוע לנחווה נולדים נרטיבים חדשים.

כלשונו של אהוד מנור –

"אם תקשיב היטב, אתה תשמע קולות ולחשים אשר עולים וחרש ניגשים אל סף הנשמה קולות העשב והאדמה".

התמודדות בעקבות אסון השריפה בכרמל היא אחת הדוגמאות לסדנאות בחיק הטבע. במסגרת סל"ע התקיימו סדנאות אחרות, כגון סדנת הישרדות בתנאי מדבר, בסדנא זו גם עסקנו במנגנונים השונים שבהם עצים מגינים על עצמם בתנאי שריפה, תפקיד שורשי העצים, תהליכים מתחת לפני הקרקע ו/או מאגרי זרעים הטמונים באפר הפזור בשטח אחרי שריפה. סדנה שמתמקדת בקוצים ומנגנוני הגנה אחרים או סדנת חולות נודדים, המתקיימת על שפת הים. כל תכנית מותאמת למטרות ולהרכב הקבוצה.

מטרות התכנית:

  • יצירת מרחב מוגן לביטוי רגשי ופגיעות (A safe space to express vulnerability)
  • לטיפוח תחושת שייכות ומחוברות (Connectedness).
  • טיפוח שימת הלב המכוונת למתרחש "כאן ועכשיו" מרגע לרגע (Mindfulness).
  • גיוס משאבים דרך חיבור לכוחות של הישרדות והתחדשות בטבע (Nature as a resource)

קבוצות יעד:

התכנית מודולארית ובנויה מחוליות חוליות, כשתוכן הפעילויות מותאם לקהל היעד ולגיל המשתתפים. בתכנית ארבעה מערכי פעילויות: א. פעילות למבוגרים.  ב. פעילות לילדים ונוער (גיל 5-12; גיל 13-18). ג. פעילות משותפת הורים וילדים.  ד. פעילויות המותאמות לעבודה קבוצתית עם מטפלים (צוותים רפואיים, צוותי רווחה, צוותי חירום, מתנדבים במרכזי סיוע ועוד) להפחתת שחיקה וטיפוח רפלקטיביות ואקלים של אכפתיות (Compassionate care).

מערך הפעילות:

הסדנאות נערכות במסגרת של שלוש שעות כל סדנה. יש אפשרות להתאמת לוח הזמנים לפי האילוצים והצרכים בשטח.

I.פתיחה – הסבר של המנחה לפני היציאה לשטח.

א. הליכה בחיק הטבע – מיינדפולנס תוך תנועה (Mindful Movement) . התנועה היא במסלולים המתוכננים מראש על ידי הצוות לפי נושא הסדנה והרכב הקבוצה. המשתתפים מוזמנים תוך כדי ההליכה להניח לחושים להיפתח לסובב – להתבונן, להאזין, למשש, להריח.

במילים אחרות, להתמקד ב"כאן ועכשיו", לתת למה שעולה לעלות תוך שימת לב לחוויה המיידית, המשתנה מרגע לרגע. ההזמנה היא להתבוננות פתוחה החוצה, וגם פנימה, ונכונות לפגוש את המתרחש "בעיניים חדשות" -Beginner's mind Kabbat-Zim. 2008 ; Langer, 2009)).

אפשר לשלב בתהליך זה דוגמאות קצרות על תהליכי צמיחה, קמילה, התיישנות והתחדשות בטבע. אלה ניתנים ב"תחנות" בדרך על ידי המנחים. הדגשים מותאמים להרכב הקבוצה ולצרכיה הספציפיים, כשניתן מרחב רב לשאלות ולגמישות בהתאם לכיוונים המועלים על ידי המשתתפים.

II. פעילות יצירתית בשילוב חומרים מהטבע. כך, למשל, אפשר להעביר פעילות סביב "אילו עצים היו דוברים כבני אדם…" או משימה המתרכזת בהפכים כגון "מה זה עבורך ביחד?", "מה זה עבורך לבד?", "מה זה עבורך 'יש' ומה זה עבורך ה'אין'?", "מה זו עבורך 'פגיעות' ומה זה עבורך 'חוסן'?",  מה זה עבורך "להחזיק" ומה זה עבורך "להרפות"? "מה זה עבורך 'התחדשות'?".

לקראת שלב זה מפוזרים בחדר, גזרי עיתון, לוחות שנה ישנים וצבעים. המשתתפים מונחים לתת לאלה להוביל אותם. תהליך הטרנספורמציה שעוברים החומרים תוך כדי הפעילות יוצר מעין שיקוף הן לטרנספורמציה בנוף החיצוני והן לזו שבנוף הפנימי. אפשרות חלופית היא מהמשתתפים יביאו איתם משהו שמדבר אליהם מן הטבע בסביבתם הקרובה. 

III. דיון (Sharing). בדיון מוזמנים המשתתפים לשתף את האחרים ביצירה ובתהליך שחוו במהלך הפעילות היצירתית – מה הם "פגשו" בדרך שהיה משמעותי עבורם? לאן  נמשך המבט? הדיון מאפשר לחברי הקבוצה להכיר בשונות בתגובות, ופותח מרחב לגמישות, הפרייה הדדית והענקת תמיכה אחד לשני. בסיכום, "סוגרים" את המפגש בהקראת שיר רלבנטי  או ב"הדהוד" מצד הקבוצה באמצעות הקראת שיר הבנוי מחיבור משפטים מתוך דברי המשתתפים.

דיון – מיפוי לפי מודל חוסן רב-ממדי

התכנית במתכונת המקורית התבססה על גיוס משאבים על פי המודל של גש"ר מאח"ד, שפותח על ידי להד ואיילון (2000) על בסיס עבודתו של לזרוס (1976). להלן מיפוי של מרכיבי הפעילות לפי ששת ערוצי ההתמודדות של מודל החוסן הרב-ממדי – גש"ר מאח"ד (ראשי תיבות של ששת ערוצי ההתמודדות הבאים).

הערוץ הגופני – ההליכה בטבע, התנועה במרחב הפתוח. אפשר גם לשלב תרגילי נשימה והרפיה שרירית. בתכנית משלבים לעיתים תרגילי יציבה ותרגילים של body centering (כמו תנועה במטוטלת, ותרגילים אחרים המוצעים על ידי Mahoney, 2003) שמדגימים את האתגר של שמירה על איזון, היכולת לאבד את שיווי המשקל ולחזור לאיזון אחרי הפרה של איזון.

הערוץ השכלי – הסברים לגבי ההתחדשות בטבע והשימוש באנלוגיות מן הטבע; דיון בשאלות כגון מה עוזר לצמחים לשרוד בתנאים קשים ולהתאושש ממצבי שריפה? מה חשיבות השורשים והמשאבים התת-קרקעיים? מה סוד יכולת ההתחדשות שניתן לראות בטבע אחרי שריפה? ביצירת האנלוגיות אפשר להיעזר בידוע לנו על צמיחה פוסט-טראומטית (Joseph, 2006  )

הערוץ הרגשי – ביטוי, פורקן ועיבוד רגשי באמצעות שיתוף והיעזרות באמצעי הבעה ויצירה המחזקים את היכולת לוויסות רגשי. השימוש בשפה של דימויים ומטאפורות מאפשר חשיפת רגשות קשים, קשיים וכאב בדרך לא מאיימת ויצירת ריחוק המגן מפני הצפה רגשית ורה-טראומטיזציה.

הערוץ של מערכת אמונות – יצירת משמעות, פרספקטיבה והעלאת תקווה הנובעות מאמונה בחוכמה של הטבע.

הערוץ החברתי – יצירת שפה לשיתוף וליצירת תחושת חיבור דרך שותפות הגורל והחיבור לאחרים ולעולם הצומח והחי מסביב. העצים, שהם קורבנות לאסון, אף הם מעין "אחים לצרה".

הערוץ של דמיון מודרך – עבודה דרך דימויים חזותיים מן הטבע. כל משתתף בוחר לעצמו את הדימוי שמבחינתו מרגיע ומעצים. דרך סיפור, משחק ויצירה מעניקים אמצעים להעשרת משאבי ההתמודדות.

עם השנים התווספו לתכנית מימדים נוספים העוסקים בחיבור לחיים והכרה בטבע כבבואה להתרחשויות הן במישור התוך אישי והן במישור הבין אישי. מן המחקרים עולה כי לשהייה בטבע השפעה פסיכו-פיזיולוגית מטיבה, והיא מאפשרת בניית משאבים מיטיבים המהווים בסיס לחוסן.  נמצא קשר הדוק בין חווית החיבור לעולם הטבע לבין היכולת להתמודד עם מציאות מורכבת בתקופות מאתגרות.

תמות מרכזיות

להלן מספר דוגמאות לתמות מרכזיות העולות בקבוצות דרך האנלוגיות מן הטבע והשילוב בין בוטניקה לפסיכולוגיה:

  • בכל אורגניזם טמונה היכולת לרפא את עצמו. תהליכים אלה יכולים להיות סמויים מן העין ולהתרחש מתחת לפני השטח, גם כאשר נראה כלפי חוץ ששום דבר אינו קורה (למשל, השתרשות של עץ שהועבר מבית גידול אחד לשני ומשקיע את כל האנרגיה שלו בפיתוח שורשים, השלת העלווה של העץ התורמת לשמירה על אנרגיות בתנאי קרה).
  • לכל אורגניזם מנגנונים ייחודיים משלו להסתגל לתנאים משתנים (למשל, הישרדות בתנאי מדבר בזכות צמצום פני שטח החשיפה; סיפור האצטרובל ומנגנוני הישרדות של עצים בתנאי שריפה).
  • שמירה על סביבה פנימית יציבה בתנאי סביבה משתנים הינה אתגר לא פשוט, הכרוך בתהליכי ויסות מורכבים, ערעור של האיזון, וחיפוש אחר איזון מחודש. איזון הינו תהליך ולא מצב סטטי. לא בכל מצב יכולים  מנגנוני התיאום להביא לדי יציבות הומאוסטטית.
  • לכל תהליך זמן וקצב משלו. המודל הזה מתמקד בתהליכים. התהליך הוא הדרך לשינוי. הניסיון לזרז תהליכים טבעיים עלול לעתים לחבל בסיכויים להחלמה, להתחדשות ולצמיחה (למשל, ניסיונות "מודבקים", חפוזים ולא מתאימים סביבתית לשיקום של הכרמל אחרי שריפה, במגמה ש"העיקר שיהיה ירוק", יכולים לחבל בתהליכי התחדשות טבעיים).

לסיכום,

נקודת המוצא של המודל היא שבכל אדם טמונים משאבים להתמודדות.   אנשים שונים זה מזה בסגנונות ההתמודדות שלהם בעיתות לחץ. לכל אדם סגנון התמודדות הייחודי לו.  השילוב של מיקוד קשב בהווה בחיק הטבע סולל את הדרך לגיוס המשאבים תוך חיבור לאנרגיית החיים ולנשגב (Passmore & ). מאפיין נוסף של התכנית הוא הפיתוח של גיוס כוחן של מטפורות ואנלוגיות מן הטבע. הניסיון בשטח מעיד שבזמנים של מצוקה חריפה, אנשים מעלים מטפורות באופן ספונטאני. ההאזנה למטפורות אלה ופיתוחן, תוך קשב לניואנסים דקים, תורמת ליצירת מרחב מוגן לנגיעה בתכנים מכאיבים ולעיבוד רגשות שקשה להכילם בדרך אחרת.

השילוב בין ערוצים שונים של הבעה ויצירה בעבודה הרב-מימדית "פונה" הן לאונה השמאלית והן לאונה הימנית במוח ומאפשר לכל אחד מהמשתתפים לבטא את עצמו דרך ה"שפה" המתאימה לו. רגעי המפגש הנוצרים סביב המטפורות (moments of meeting, כלשונו של דניאל שטרן) מהווים איים של יציבות ובמרוצת הזמן פותחת ערוצים חדשים לתקשורת ואף יוצרת שפה חדשה בקבוצה.  העבודה דרך חוויות מעוררות פליאה (Awe) וחיבור לנשגב תורמת גם ליצירת נרטיב שיש בו תחושת המשכיות, פרספקטיבה של זמן וחיבור בין האישי והקולקטיבי. הניסיון מלמד שגישה זו גם מאפשרת פתיחת מרחב לקבלה של שונות.

לא די בשהייה בטבע  על מנת לקדם את הרווחה האישית (Well-being) או את איכות החיים. מה שמשחק תפקיד משמעותי ביצירת חווית אושר בחיים הוא פעילות בטבע התורמת לחווית המחוברות – Connectedness. הפניית תשומת הלב המלאה למתרחש בחוץ או ביצוע של פעילות כלשהי בטבע (התבוננות בתנועת העלים והקשבה לקולות הציפורים) הם מה שמנבא רווחה אישית ומביא להשפעות מטיבות של הטבע על האדם: רמות נמוכות יותר של חולי, דיכאון וחרדה, חווית שליטה בחיים וביחסים בינאישיים.

הטבע כשותף לטיפול: אנחנו חלק מהטבע. התכנית מזמינה אותנו לשים לב ולפתוח בנפשנו "חלונות" אל הטבע כמשאב. התבוננות כזו דורשת מאיתנו האטה מסוימת, כדי שנוכל לפקוח עיניים סקרניות ולהביט על העולם כאילו אנו רואים אותו לראשונה. זוהי מעין "תודעת מתחיל" שבה הכל נדמה חדש.

התכנית, על מרכיביה השונים, מדגישה את האפשרויות הטמונות בעבודה באמצעות פיתוח מטפורות וחיבור לכוחות הטבע, ולמשאבים טבעיים בפנים ובחוץ. כל משתתף מוזמן לחוויה פעילה של מפגש עם הטבע, ובו זמנית, להתבוננות בחוויה זו ולסלילת שבילים חדשים בנופי הנפש. 

רשימת מקורות

אילון, ע', להד, מ' (2000), חיים על הגבול 2000, חיפה – הוצאת נורד

אליצור, א. (1992). ציפורים בראש, פרפרים בבטן וחיות אחרות. השימוש במטפורות בתהליך הטיפולי. "שיחות", כרך ו' (2), מרץ.

Babits, Marty. (2001). Using therapeutic metaphor to provide a holding environment: the inner edge of possibility, Clinical Social Work Journal, 29, no. 1:21-33

Barker, P. (1985). Using metaphors in psychotherapy.New York: Brunner/Mazel.

Battino, R. (2005). Metaphoria: Metaphor and guided imagery for psychotherapy and healing. Norwalk, CT. Crown House Publishing Company, LLC.

Denborough, D. (Ed) .(2006). Trauma: Narrative responses to traumatic experience. Adelaide:Dulwich Centre Publications.

Frankl, V.E (1963), Man's Search for Meaning: An Introduction to Logotherapy, N.Y., Washington Square Press.

Joseph, S., & Linley, P. A. (2006).  Growth following adversity: Theoretical perspectives and implications for clinical practice.  Clinical Psychology Review, 26, 1041-1053.

 Langer, Ellen J. (2009). Counter clockwise : mindful health and the power of possibility. New York: Ballantine Books.

Kopp, R. (1995). Metaphor therapy: Using client-generated metaphors in psychotherapy. New York: Brunner/Mazel.

Lakoff, G., & Johnson, M. (1980). Metaphors we live by. Chicago: The University of Chicago.

Lazarus, A. A. (1976) Multimodal Behavior Therapy. New York: Springer Publishing.

Loue, S. (2008). The transformative power of metaphor in therapy. New York, NY: Springer Publishing Co. LLC

Mahoney, M.J. (2003) Constructive Psychotherapy: A Practical Guide, New York: Guilford.

Modell, A.  The "holding environment" and the therapeutic action of psychoanalysis.  JAPA, 1976, 24, 285-307.

Pennebaker, J. (1990). Opening up: The Healing Power of Expressing Emotíons.  New York. Guilford.

Serlin, I.A. (2006, Sept.) The use of the arts to work with trauma in Israel. The San Francisco Psychologist. 8-9

Sommer, R. (2003). Trees & Human Identity. In S. Clayton & S. Opotow (Eds.). Identity and the natural environment: The psychological significance of nature.(179-204) Cambridge, MA: MIT Press.

Tedeschi, R. G., Park, C. L., & Calhoun, L. G. (1998). Posttraumatic growth : positive changes in the aftermath of crisis. Mahwah, N.J.: Erlbaum

White, Michael and Epston, David. Narrative Means to Therapeutic Ends. New York: W. Norton Press, 1990.

Additional resources: Updated 2/2021-

Nature experiences can reduce rumination and contribute to well being, as well as to compassionate caring :

Anderson, C. L., Monroy, M., & Keltner, D. (2018). Awe in nature heals: Evidence from military veterans, at-risk youth, and college students. Emotion, 18(8), 1195–1202

Barnes, M. R., Donahue, M. L., Keeler, B. L., Shorb, C. M., Mohtadi, T. Z., & Shelby, L. J. (2019). Characterizing nature and participant experience in studies of nature exposure for positive mental health: An integrative review. Frontiers in Psychology, 9, Article 261

Berger, R., & Tiry, M. (2012). The enchanting forest and the healing sand—Nature therapy with people coping with psychiatric difficulties. The Arts in Psychotherapy, 39(5), 412–416

Berman, M. G., Jonides, J., & Kaplan, S. (2008). The Cognitive Benefits of Interacting With Nature. 19(12), 1207–1212.

Bratman, G. N., Hamilton, J. P., Hahn, K. S., Daily, G. C., & Gross, J. J. (2015). Nature experience reduces rumination and subgenual prefrontal cortex activation. PNAS Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, 112(28), 8567–8572.

Christian, D. D., & Perryman, K. L. (2018). Adventures in supervision: Implications for supervision of adventure based counseling. Journal of Creativity in Mental Health, 13(1), 19–30

Hyvönen, K., Törnroos, K., Salonen, K., Korpela, K., Feldt, T., & Kinnunen, U. (2018). Profiles of nature exposure and outdoor activities associated with occupational well-being among employees. Frontiers in Psychology, 9, Article 754

Koch, S. C. (2021) . Being moved” as a therapeutic factor of dance movement therapy . In H., Wengrower,S. Chaiklin, (Eds.), Dance and creativity within dance movement therapy. International perspectives (pp. 100– 115) . Routledge

Korpela, K. M., Stengård, E., & Jussila, P. (2016). Nature walks as a part of therapeutic intervention for depression. Ecopsychology, 8(1), 8–15.

Kotera, Y., Richardson, M., & Sheffield, D. (2020). Effects of shinrin-yoku (forest bathing) and nature therapy on mental health: A systematic review and meta-analysis. International Journal of Mental Health and Addiction. Advance online publication.

Mackerron, G., & Mourato, S. (2013). Happiness is greater in natural environments. https://doi.org/10.1016/j.gloenvcha.2013.03.010

Mesika, S. L., Wengrower, H., & Maoz, H. (2021). Waking up the bear : dance / movement therapy group model with depressed adult patients during Covid-19 2020. Body, Movement and Dance in Psychotherapy, 00(00), 1–15.

Nisbet, E. K., Zelenski, J. M., & Murphy, S. A. (2009). The nature relatedness scale: Linking individuals' connection with nature to environmental concern and behavior. Environment and Behavior, 41(5), 715–740.

Nisbet, E. K., Zelenski, J. M., & Murphy, S. A. (2011). Happiness is in our nature: Exploring nature relatedness as a contributor to subjective well-being. Journal of Happiness Studies, 12(2), 303–322.

Ohly, H., White, M. P., Wheeler, B. W., Bethel, A., Ukoumunne, O. C., Nikolaou, V., & Garside, R. (2016). Attention Restoration Theory: A systematic review of the attention restoration potential of exposure to natural environments. Journal of Toxicology and Environmental Health – Part B: Critical Reviews, 19(7), 305–343.

Ottosson, J., & Grahn, P. (2021). Nature Archetypes – Concepts Related to Objects and Phenomena in Natural Environments. A Swedish Case. Frontiers in Psychology, 11(January).

Passmore, H. A., & Howell, A. J. (2014). Nature involvement increases hedonic and eudaimonic well-being: A two-week experimental study. Ecopsychology, 6(3), 148–154

Passmore, H., and  Holder,.M.D (2016). Noticing nature: Individual and social benefits of a  two-week intervention. The Journal of Positive Psychology, 2016; 12 (6).

Richardson, M., & Hallam, J. (2013). Exploring the psychological rewards of a familiar semirural landscape: Connecting to local nature through a mindful approach. The Humanistic Psychologist, 41(1), 35–53.

Richardson, M., & McEwan, K. (2018). 30 days wild and the relationships between engagement with nature’s beauty, nature connectedness and well-being. Frontiers in Psychology, 9, Article 1500

Ryan, R. M., Weinstein, N., Bernstein, J., Brown, K. W., Mistretta, L., & Gagne, M. (2010). Vitalizing effects of being outdoors and in nature. Journal of Environmental Psychology, 30, 159–168

Schutte, N. S., & Malouff, J. M. (2018). Mindfulness and connectedness to nature: A meta-analytic investigation. Personality and Individual Differences, 127, 10–14

Ulrich, R. S. (1984). View through a window may influence recovery from surgery. Science, 224(4647), 420–421

Unsworth, S., Palicki, S. K., & Lustig, J. (2016). The impact of mindful meditation in nature on self-nature interconnectedness. Mindfulness, 7(5), 1052–1060

Wilson, E. O. (1984). Biophilia. Cambridge: Harvard University Press

Zelenski, J. M., & Nisbet, E. K. (2014). Happiness and feeling connected: The distinct role of nature relatedness. Environment and Behavior, 46(1), 3–23